סיפור משפחתו של שמואל ברמת הגולן - נכתב ע"י אביתר ליכטמן (מורה דרך) - תשרי תשפ"א.
פרומה וחיים ברנשטיין, היו מהמתיישבים הראשונים של המושבה בני יהודה בגולן, עוד בשבתה ברמתניה.
גם כשהיה קשה. גם כשהעיפו אותם מרמתניה. הם לא נשברו. ישבו וחשבו לאן לעבור.
קנו בכספם אדמות חדשות ועברו למקום חדש. ליד סוסיתא. מעל עין גב. בתנאים קשים מאוד. ועדיין לא נשברו.
גם כשחיים נהרג בדרכו לדמשק במסגרת עבודתו כסוחר בדים, ויש אומרים שנרצח, גם אז פרומה לא עזבה את האדמה. את חיים היא קברה בטבריה.
גם כשמשה הבן שלהם, נהרג במסחה היא כפר תבור בתאונה בשדה, פרומה לא נשברה.
ב1920 כשאין כבר כמעט משפחות בבני יהודה, פרומה שם עם אברהם ושרגא הבנים שלה. כשהגיע הבן של השכן הערבי, זה שפרומה הניקה כשהוא היה קטן ואימו נפטרה בלידה. זה שינק לצד אברהם שלה לפני 20 שנה, היא הכניסה אותו לבית שלה. הוא היה בן בית. פרעות תר"פ היו באותה עת. והוא, עם המגל שחזר איתו מהשדה, רצח אותה ואת אברהם.
שרגא, הבן השני היה בשדה. שכן ערבי אחר הבריח אותו. רק יומיים אחרי זה היה אפשר לאסוף את הגופות, ולקבור אותם ליד אבא חיים. שרגא התאושש וניסה להשתקם. הקים משפחה. ונולד לו שמואל. שמואל ברנשטיין שלחם בקרבות תש"ח בגבול הלבנוני. שמואל שעד היום לא מצאו אותו מאז אותו הקרב. בני יהודה חרבה עם משפחת ברנשטיין.
ברוח שלהם, הרוח שנאחזה בקרקע, יקימו 52 שנה לאחר מכן ישוב קהילתי בגולן הפורח, בשם, בני יהודה.
100 שנה אחרי פרומה ואברהם, אנחנו בגולן הפורח, נספר את הסיפור שלהם יחד עם סיפורים לאורך השנים. מתמלאים מגבורת הנופלים. שואבים כח לעוד עשייה ובניה.