סמ"ר ים גלס ז"ל

קורות חיים

בתם של ענת וליאור. נולדה בעיר מודיעין ביום כ"א באייר תשס"ג (22.5.2003). אחות לפלג הבכור ולריף הצעיר ממנה.

ים גדלה והתחנכה במודיעין. בת אהובה להוריה ואחות מסורה לשני אחיה. ילדה שמחה ונעימת הליכות, אחראית והישגית. למדה בבית הספר היסודי "ניצנים" והייתה תלמידה מצטיינת, חרוצה ושאפתנית. המשיכה את לימודיה בחטיבת הביניים של בית הספר עירוני ב' ע"ש יצחק רבין, ולאור הישגיה המרשימים במקצועות הריאליים שובצה בכיתת עמ"ט, מסלול עתודה מדעי-טכנולוגי.

בשנת 2016, בהיותה בת שלוש-עשרה, עברה עם משפחתה להולנד בעקבות עבודתו של אביה, וגרה בעיר אלמיירה. בתקופת שהותה למדה בבית ספר בינלאומי, יצרה קשרי חברות קרובים עם תלמידות שהגיעו מרחבי העולם, טיילה הרבה וצברה חוויות.

ים ניחנה בכישרונות רבים והצליחה בכל דבר שעשתה. שילבה באישיותה התעניינות במדעים מדויקים עם משיכה ליצירה אומנותית על גווניה השונים, מציור ועד מלאכת יד כמו סריגה – פעילויות שעסקה בהן בשעות הפנאי. אהבה מאוד מוזיקה, ניגנה בתופים והייתה חברה בהרכב מוזיקלי. כמו כן, למדה בכוחות עצמה לבנות אתרי אינטרנט, לתכנת ולעצב אותם.

עם סיום לימודיה התיכוניים בשנת 2021 חזרה המשפחה לישראל כדי לאפשר לים ולאחיה הגדול להתגייס לצבא.

ביום 21.3.2022 התגייסה ים לצה"ל ושירתה בחיל הגנת הגבולות. עברה קורס מנתחת מודיעין חזותי (ממ"חית) בבית הספר להגנת הגבולות במחנה "מגן סיירים" בדרום הנגב, ושאפה לשרת בגזרת עזה, אזור שנחשב מעניין ומאתגר. הוצבה במחנה רעים, שבו שוכנת מפקדת אוגדת עזה, ושירתה בתפקידה בגדוד "נשר" 414. גדוד זה כפוף למערך האיסוף הקרבי של חיל הגנת הגבולות.

כעבור שנה בתפקיד יצאה בהמלצת מפקדותיה לקורס פיקוד, ולאחריו הועברה לשרת בתפקיד מפקדת תצפיתניות במוצב נחל עוז. מוצב זה נחשב לקדמי ולמבצעי ביותר בגזרה, וים הייתה גאה שנבחרה לשרת שם. הייתה מפקדת נערצת, קשובה לחיילות, דאגה להן ואהבה אותן. הן כתבו: "החיוך והענווה היו ייחודיים לה. לנצח נזכור אותה, את המבט והעיניים הטובות שלה".

לאורך שירותה הופקדה על ביטחונם של חיילי הגזרה ותושבי עוטף עזה כאשר התריעה על איומים שהבחינה בהם בגדר המערכת. נכחה במספר רב של אירועים ביטחוניים ובמבצעים צבאיים לאורך שירותה, בהם מבצע "עלות השחר" ב-5–7 באוגוסט 2022 ומבצע "מגן וחץ" ב-9–13 במאי 2023, שניהם נגד ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. הייתה מודעת לחשיבות תפקידה לביטחון המדינה, ולא הביעה פחד מהצבתה בקרבה לגבול. ביצעה את התפקיד במסירות ובאחריות, במקצועיות ובקור רוח. אמר אביה: "כשעברה את ההכשרה למערכת 'רואָה יורָה', זאת שהתצפיתניות מפעילות מרחוק כנגד מחבלים שמתקרבים לגדר המערכת, היא התייחסה לזה כמו לג'ויסטיק של פלייסטיישן".

במהלך שירותה הצבאי הכירה את אלון, בן זוגה, שחלק עימה את האהבה למוזיקה.

היו לים תוכניות וחלומות רבים לעתיד. מועד שחרורה משירות סדיר נקבע למרץ 2024, בתום שירות של שנתיים, והיא תכננה לטוס להולנד, ולהמשיך משם לטיול ביפן עם חברות ילדות. כבר קנתה כרטיסי טיסה להולנד וליפן לאותו חודש. נוסף על כך, חלמה לטייל עם אימה בניו יורק, והתכוונה ללמוד הנדסת מחשבים באוניברסיטה ולעסוק בתחום זה. אך שאיפותיה אלה לא התגשמו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר שובצה ים למשמרת בחמ"ל במוצב נחל עוז. בשעה 6:29 זיהתה מחבלים שהתקרבו למרחב הגדר, וכן פיצוצי מטענים שנועדו לפרוץ את הגדר. היא הקפיצה כוחות להגנה על המוצב ועל היישובים בגזרה. בשעה 6:40 פשטו עשרות מחבלים על המוצב, תוך הפעלת רחפנים שהטילו פצצות שפגעו במערכות התצפית. ים וחברותיה תפקדו עד לרגע שבו הושבתו כל אמצעי התצפית, ואז הופנו לחדר הביטחון בחמ"ל. בשעה 9:41 שלחה ים לאימה הודעת טקסט מטלפון של חיילת אחרת: "אימא, זו ים. אני בסדר עכשיו". זה היה אות החיים האחרון ממנה, ומאז, אמרה האם, "הזמן עמד מלכת". כל אותו יום ניסו בני המשפחה לברר היכן נמצאת ים ומה שלומה, והביעו תקווה שהיא מוגנת בחמ"ל.

באותו זמן הגנו כוחות צה"ל רבים על המוצב, ניהלו קרבות גבורה עיקשים, במרחקים קצרים מול מחבלי חמאס, והרגו עשרות מהם. במשך שעות של לחימה קשה ניסו המחבלים להשתלט על החמ"ל, אך נהדפו בידי הלוחמים. כשאזלה ללוחמים התחמושת, ניסה אחד המחבלים להיכנס לחמ"ל, אך חוסל על ידי לוחם שהשתמש בסכין של אחד המחבלים. לבסוף השליכו המחבלים רימונים לתוך החמ"ל והציתו אש.

ים הוגדרה נעדרת. כעבור ימים אחדים הועברה למשפחתה דיסקית הזיהוי שלה, כולה חרוכה, ובהמשך זוהתה גופתה.

סמל ים גלס נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותירה הורים ושני אחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל ראשון.

על מצבתה נכתב: "תאמיני או לא, לא היה יום בו לא חשבתי עלייך" (מתוך השיר "יומבו" מאת נדב הולנדר).

מאות בני משפחה, חברים ותושבי מודיעין באו ללוויה כדי לחלוק לה כבוד אחרון. בני משפחתה לבשו חולצות שחורות עם תמונתה ועליהן הכיתוב "ים גלס, המלאכית שלנו". בלוויה שר הזמר אלון עדר את השיר האהוב על ים, "בתנועה, במבט", ואלה חלק ממילותיו: "אני מחפש בי מילים יפות, / שאוכל לשיר / שארצה לבכות. / הערב יורד ואני נודד, / אור השקיעה כמו כדור על הלב. // אני רואה פתח, / מנגינות למקום אחר. / קול חלש תכף יתגבר. / בתנועה, במבט, / נשתנה גם אני ואת".

ספדה לה אימה: "ימי, את כל כך חסרה. חסרה כל היום, בכל יום. חסרה בבית, חסרה בשולחן, חסרה בחדר, חסרה לי בארגז הכביסה. חסר לי החיוך שלך, חסרה לי הדעה שלך, הקול שלך, הקול שקורא לי אימא מהקצה השני של הבית. חסר לי היופי הפנימי והחיצוני, חסרה השותפות הזאת שבין אימא לבת, שרק אימהות לבנות מכירות ויודעות". ועוד כתבה: "לפעמים הזיכרונות מעלים בי חיוך, רוב הזמן געגוע וכאב. אבל התחושה הגוברת על הכול היא חוסר האונים והמחנק מהמחשבה שאת לא איתנו כעת – ולעולם. מנסה להתחבר אלייך דרך הצלילים שהקשבת להם, דרך סיפורים שעלייך מספרים, דרך אינספור תמונות וסרטונים. את תמיד כל כך יפה, מצחיקה, שמחה וטהורה. ללא ספק מלאכית. אין רגע, שבריר שנייה, שאת לא איתי, במחשבות, בכאב ובלב; המחשבה והידיעה של מה היית רוצה לעשות והיכן להיות... חשבתי שנתתי תמיד הכול, אבל את מה שהיית צריכה באמת נמנע ממני לתת".

משפחתה וחבריה של ים הנציחו ומנציחים אותה בדרכים רבות.

הם יזמו את מופע ההנצחה "בלב ים" במועדון "גריי" במודיעין, ב-1.12.2024, בהשתתפות אומנים שהיו חלק מפסקול חייה של ים: הזמרים אלון עדר, ירמי קפלן, רונה קינן ונדב הולנדר, המפיק המוזיקלי של האירוע, ולצידם אלון, בן זוגה של ים, בשירים שכתב ושר לזכרה. עוד באירוע: נגינה של רביעיית כרמל, וכן תערוכת ציורים של ענת, אימה של ים, לזכרה של בתה, לצד הצגת ציורים שציירה ים עצמה ופריטי אומנות שיצרה.

אלון נחמיאס, בן הזוג של ים, שוקד, בתמיכת המשפחה, על הפקת אלבום מוזיקלי שיכלול את השירים שכתב לזכרה. שיריו גם ישמשו בסיס למופעים נוספים שהמשפחה מתכננת לקיים להנצחתה.

מיזם ההנצחה "הלבנדר של ימי" הוקדש לתחביב של ים, סריגה, ולפרח הלבנדר הסגול שאהבה לסרוג. חובבי סריגה סרגו מאות פרחים כאלה כפריט הנצחה לבית וכתשורה לקהל במופע "בלב ים".

בגינת המשחקים "מגדל הלבנון" במודיעין, שבה שיחקה ים בילדותה, נקבע משעול על שמה, ובו הוצב גלעד הנצחה. על הגלעד נחקקו המילים: "תצפיתנית שנפלה בקרב מוצב נחל עוז, בהגנה על יישובי הדרום. מלאכית שנגעה בבני אדם. הזמן החולף מעצים את הגעגוע אלייך".

במסגרת מיזם ההנצחה "קווים לדמותם" (kavimledmutam.co.il) איירה מעיין לוי את ים עם הכלב שלה, צ'ואי. בתחתית האיור נכתב: "כשאני עוצם את העיניים ורואה אותך מולי, אז אני מרגיש באמת" (מתוך שירו של אלון עדר, "אישה שלי").

שמה ותאריך נפילתה של ים הוטבעו ב"עץ הזיכרון" בבניין קהילת יזמ"ה (יהדות זמננו, מורשת העם – התנועה ליהדות מתקדמת) במודיעין.

להנצחתה של ים הוקם אתר האינטרנט https://www.yamglass.com, ובו דברי זיכרון ופרידה לצד תמונות רבות.