קורות חיים
בנם הבכור של אלה ואלכסיי. נולד ביום ח' באב תשס"ג (6.8.2003) בירושלים. אח למיכל.
יונתן (ג'וני) גר בשנותיו הראשונות עם משפחתו בבית שמש, שם למד בבית הספר היסודי "מופת לוי אשכול". סמוך לסיום לימודיו ביסודי עברה המשפחה למודיעין-מכבים-רעות, שם למד בתיכון "אורט עירוני ד׳ מודיעין" במגמת אדריכלות.
הג'ודו נכנס לחייו כאשר היה בן ארבע וחצי. סיפרה אימו אלה: "הייתי אז בהיריון עם אחותו, והבאתי אותו לחוג ג'ודו כי הוא היה אנרגטי מאוד".
במהרה התגלה כישרונו הגדול בענף הספורט הזה, שבו התמיד במשך ארבע-עשרה שנים. הוא היה ג'ודוקא מחונן: אלוף ישראל בג'ודו לילדים, ובשנת 2019 הוכתר לסגן אלוף ישראל בג'ודו לנוער. כמו כן היה חבר בסגל הקדטים של נבחרת ישראל (הנבחרת הצעירה). הוא השתתף בתחרויות בינלאומיות וזכה במדליות ובגביעים בארץ ובחו"ל, שם התגאה לייצג את ישראל.
ולמרות זאת, סיפרה אימו, "יונתן היה הבן אדם הכי צנוע שהכרתי. כל פעם שהיה מנצח באיזושהי תחרות הוא היה אומר שיש חוק עשרים וארבע שעות שאומר שלא משנה אם ניצחת או הפסדת, אחרי עשרים וארבע שעות עושים איפוס והולכים הלאה... הוא היה מסמיק אם היה שומע אותי מדברת עליו ככה. הוא תמיד אמר לי 'אל תפרסמי שום דבר על הזכייה'".
במועדון הג'ודו "סאקורה" שבמודיעין, שבו התאמן, היה יונתן דמות נערצת. גיא, מאמנו האישי, סיפר ש"היה דוגמה ומופת. הוא ידע תמיד לתת כתף, מילה טובה וייעוץ, ודאג לצעירים כמו אח גדול... כל ההצלחות שלו היו מבוססות על עבודה קשה ועל עקשנות. הוא היה מאוד עקשן".
הוא גדל באווירה משפחתית חמה ואוהבת והקשר עם אחותו היה קרוב. סיפרה מיכל אחותו: "היינו חברים נורא טובים. תמיד תמכנו אחד בשנייה... הוא דאג לי כל הזמן ושמר עליי שלא אפגע". במקביל לג'ודו, הצטיין גם בלימודים. סיפרה מנהלת בית ספרו: "יונתן בלט בשאיפתו להצטיין ולשלב בין התחומים השונים בחייו. גם כשזכה בפרסים והגיע להישגים מרשימים, נשאר תמיד צנוע. הוא היה מוקף בחברים שהעריכו ואהבו אותו מאוד".
איתן המחנך שלו בתיכון סיפר: "יונתן היה אדם נערץ, גם אני הערצתי אותו... כל דבר עשה בהצטיינות. בשיעורי חינוך הוא היה מציל אותי. הייתה לי כיתה שהייתה שותקת כמו דג, אף אחד לא היה מדבר, ויונתן תמיד היה מציל את המצב. הייתי שואל אותו 'מה המצב, יונתן?' ובמילים אחרות: 'תציל אותי', ויונתן היה מציל אותי. הוא היה זורק משפטים, וכל משפט שלו זה בול, והיה מעיר את הכיתה".
סיפרה אימו: "הלימודים שלו במגמת אדריכלות ביחד עם האימונים כל יום, כולל נסיעה למכון וינגייט וחזור, היו לא פשוטים. עבודת הגמר שלו הייתה בנושא מרכז יום לחיילים בודדים, והוא היה לומד ביום, אחרי הלימודים התאמן בנבחרת, ובשעות הקטנות של הלילה היה מכין את הפרויקט, והוא קיבל ציון 97 - הציון הכי גבוה במגמה".
כשהגיע מועד גיוסו לצבא, יונתן נפרד מפרק הג'ודו בחייו במילים של הכרת תודה ונחישות שכה אפיינו אותו: "היום אני מסיים פרק בחיים, פרק של שלוש-עשרה וחצי שנים של עבודה קשה, הקרבה, דם, יזע ודמעות, ניצחונות, הפסדים, פציעות ומשברים שלא עברתי בשום מקום בחיים. דברים שחישלו אותי ועשו אותי הבן אדם שאני היום.
לרגע אני לא מתחרט על שום שנייה, הג׳ודו בנה אותי מגיל ארבע וחצי ועד היום, אלו היו שנים מאתגרות, אבל וואלה עברתי אותן, ועברתי אותן בגדול, הבנתי מי אני ולמה אני מסוגל ובעיקר למדתי איך להיות בן אדם בוגר ואחראי על החיים שלי.
רוצה להודות למשפחה שלי, ובמיוחד להורים שלי ולאחותי, על זה שבכל רגע בחיים היו שם איתי ותמכו בי ברגעים הכי קשים בחיים שלי, על ההשקעה ועל האהבה שלא מובנת מאליה. למועדון הג׳ודו שלי סאקורה ולמאמנים האישיים שלי גיא ואיגור שכמות הזמן וההשקעה שהם נתנו לי לא מובנת מאליה... אלו היו שש השנים הכי טובות שלי בחיים, ולחברים שלי ולסביבה המנצחת שלי שתמיד עודדו ותמכו שם מהצד, וברגעי משבר היו שם בשבילי וידעו איך להרים אותי למעלה...
יוצא לדרך חדשה בחיים, שגם בה אתן את כל כולי בשביל להיות הכי טוב מכולם, אני בטוח שאני אצליח. פשוט תודה".
לאחר גיוסו לצבא אומנם נבצר ממנו להתאמן בג'ודו באופן קבוע, אבל עדיין הצליח להגיע מדי פעם למועדון ועזר לאמן את הילדים הקטנים. סיפרה אימו: "זה היה הבית השני שלו... כל הילדים הכירו אותו, הוא היה בשבילם סוג של מאמן ואח גדול".
משפחתו וחבריו היו בטוחים שיונתן ישרת בצבא במסלול של ספורטאי מצטיין, ובכל זאת, הוא בחר להיות לוחם, וכדברי אימו "החליט שהוא רוצה לשרת באופן מלא ולתרום את כל מה שהוא יכול. וזה מה שעשה".
ביום 28.10.2021 התגייס לצה"ל ושירת כתומך לחימה בחיל הקשר והתקשוב.
בגלל הפציעות שנפצע כספורטאי ירד לו הפרופיל הצבאי, והוא נלחם להעלות אותו ולשרת כקצין קשר קרבי. מאבקו צלח, הוא עבר קורס קצונה וסיים את בה"ד 1 (בית הספר לקצינים של צה"ל) כמצטיין מופת. כמנהגו, ביקש ממקורביו שלא יפיצו ברבים את ההישג. סיפרו בני משפחתו: "יונתן סיים השלמה מבצעית... הציעו לו כמה תפקידים והוא בחר להיות קשר״ג - קצין קשר גדודי ביחידה הרב-ממדית (יחידה 888). כשקיבל את השיבוץ, זה היה אחד הימים המאושרים בחייו".
סיפר חברו לשירות: "הוא היה מקצוען ברמות. תמיד דאג שאנחנו יודעים מה לעשות ואיך לעשות", וסגן עינב ששירתה איתו סיפרה שהיה "איכותי, ערכי, חושב על דברים ברומו של עולם. היה כיף לשוחח איתו ולשמוע איך הוא רואה את העולם".
המוטו שלו היה: "לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון שלך", וחבריו סיפרו שהיה "החבר הכי טוב בעולם. תמיד מכיל, מחבק ואוהב. מצחיק את כולם עם הצחוק המתגלגל שלו".
אימו סיפרה: "הוא תכנן להמשיך בשירות כקצין ורצה מאוד להתקדם בקריירה הצבאית. הייתה לו תכונה שהוא לא היה יכול להיות באמצע. אם עשה משהו, אז עשה אותו עד הסוף. אם הוא היה חייל, אז הוא רצה להגיע ללחימה, לטופ, ליחידה מסווגת. הוא רצה לתרום למדינה".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יונתן, שאחרי ימי פעילות שהה בבית משפחתו, הוקפץ ליחידה שלו על ידי אביו.
כחלק מכוח מצומצם של אחד-עשר לוחמי היחידה הרב-ממדית, הוא הגיע לקיבוץ בארי המותקף. הם קיבלו משימה לסייע לכוח של צנחנים במשימת החילוץ של תושבי בארי. סגן מפקד הפלוגה שהוביל את הכוח רצה להיות בטוח בכל אחד מהלוחמים שנכנסים איתו למשימה ושאל אותו: "אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס?" ויונתן ענה לו: "אני איתך על מלא, אחי". החיילים נלחמו באומץ ובגבורה כשמכל עבר מחבלים יורים עליהם. הם הצילו את חייהם של כעשרים אזרחים שהתקבצו בחניון בארי, וחילצו משפחות מהממ״דים בבתים שהוצתו. אחד המפקדים שהשתתפו בקרבות סיפר שיונתן נלחם עם המחבלים כמו סמוראי. במהלך הקרב וחילוץ הפצועים יונתן נפל.
סגן-משנה יונתן (ג'וני) גוטין נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
כתבה אימו: "לב שלי, ג׳וני שלי, איך הלכת לי? גיבור ישראל, חילצת משפחות בקיבוץ בארי. אני גאה בך, אבל מסרבת לעכל... תנוח על משכבך בשלום ותשמור עלינו מלמעלה… תמיד תישאר בליבי לנצח, מלאך שלי… יש לי חור בלב בצורה שלך יוני".
מיכל אחותו כתבה: "חסר לי החיוך שלו, הצחוק שלו. חסר לי הריקוד שלו, השירה שלו... חסר לי לא לשמוע את הקול שלו בבית. קשה לי שאני לא יכולה לדבר איתו שיחות עמוקות והוא באמת מקשיב לי... הוא היה שמח ואופטימי וזה חסר לי עכשיו... הוא היה בן אדם נורא טוב ותמיד נזכור אותו עם החיוך היפה שלו, שהוא צוחק ומצחיק, ובכל מקום שהוא בא שמים לב כי הוא ממלא את החדר בטוב... אני יודעת שמתישהו ניפגש שוב ואני אוכל לדבר איתו. תמיד הוא יהיה אצלי בלב. אני נורא אוהבת אותו ומתגעגעת אליו".
בחודש מאי 2024 התקיימה בפעם הראשונה אליפות מודיעין הפתוחה בג׳ודו על שמו של יונתן, שארגן מועדון "סאקורה". יותר מארבע-מאות ספורטאים מעשרות מועדונים השתתפו, והזוכים קיבלו מבני המשפחה מדליית זהב וגביעים עם תמונתו של יונתן. כתב איגור, מנהל מועדון הג'ודו "סאקורה": "יונתן היה מהחניכים הכי טובים שהיו לי. ילד טוב, אהוב, חיובי, מכבד את היריבים... בן אדם הכי טוב שיש... חבר טוב. מעולם לא ראיתי אותו רב עם מישהו. תמיד עוזר... לוחם ללא פשרות. חודשים הוא התאמן עם שבר בחוליה בגב ולא התלונן".
הג'ודאית רז הרשקו, שהכירה את יונתן כאשר שניהם התאמנו בנבחרת הג'ודו של ישראל, הקדישה לו את מדליית הזהב שלה כאלופת אירופה בג'ודו לשנת 2024, וגם את מדליית הכסף שבה זכתה באולימפיאדת 2024 בפריז. "המדליה הזאת", היא אמרה, "מוקדשת לזכרו של סגן יונתן גוטין זיכרונו לברכה, שנפל בקיבוץ בארי. יונתן היה ג'ודוקא ובן אדם מדהים, עם לב ענק וחיוך כובש... הוא תמיד איתי, נמצא אצלי בלב ובראש כל שנייה".
במלאת שלושים לנפילתו הגיעו שוטרי תחנת מודיעין לבית המשפחה ומסרו לידי ההורים השכולים ציור דיוקן של יונתן. "הרגשנו תחושת שותפות לכאב ולשכול של המשפחה", הם אמרו לאלכס אביו, קצין משטרה במחוז ירושלים.
פסיפס בצורת פרפר לזכרו של יונתן נוצר במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים" (ביוזמת איריס פלס אזולאי). משפחת עובד שיצרה אותו כתבה: "גוטין, כך קראו לו החבר'ה במועדון, היה חבר של הבן שלי ושניהם התאמנו במשך שנים רבות במועדון הג'ודו סאקורה... הוא היה גאוות המועדון, כולם העריצו אותו, את הנחישות, החתירה למצוינות... מודל לכל הג'ודוקאים במועדון... צבעי הפרפר מייצגים את דרכו של גוטין בצבא. הצבע הטורקיז הוא צבע הכומתה של חיל התקשוב שבו החל את דרכו הצבאית, והצבע האדום הוא צבע הכומתה של היחידה הרב-ממדית שאליה השתייך. אלוף בחייו, גיבור במותו".
עיריית מודיעין-מכבים-רעות קראה על שמו של יונתן משעול סמוך לבית שבו גדל. על אבן הזיכרון שבכניסה למשעול נרשם המשפט "אני איתך על מלא אחי", שאותו אמר יונתן למפקדו ביום נפילתו.