קורות חיים
בת גאולה ושלמה. נולדה ביום כ"ט באב תשל"ה (6.8.1975), בירושלים. ליזי נולדה ילדה בריאה וחזקה ושקלה 3.210 ק"ק בלידה. היא גדלה והתפתחה יפה מאוד, אהודה ואהובה על כל בני המשפחה.
בגיל שלושה חודשים התברר כי החלב גורם לה לנזקים ואושפזה במצב קשה בבית-החולים 'שערי צדק', למשך חודשיים, אך יצאה מזה והחלימה להפליא. עוד בילדותה הוטבע בשפתיה ובזווית עיניה החיוך - החיוך העדין שלא מש ממנה גם כאשר הדמעות זלגו מעיניה.
שחומת עור, תמירה וחטובת גוף מצעדיה הראשונים. שיער שחור מבריק וחלק ושתי גומות חן עמוקות מאורכות, בקיצור כל הנתונים החיוביים.
את צעדיה הראשונים בגן החלה במשפחתון בגיל 3 והמשכם עד גיל 6 בגן חובה, בליווי הגננות רותי וירדנה (סנהדריה המורחבת).
עליזה התחילה את לימודיה היסודיים בבית-הספר "יד המורה" בירושלים. לאחר שהמשפחה עברה להתגורר במעלה אדומים, למדה שם בבית-הספר היסודי "תומר רחל". את בחטיבת הביניים סיימה ב"דקל וילנאי". את לימודיה התיכוניים סיימה בבית- הספר התיכון "סליגסברג" בירושלים, ורכשה את מקצוע הפקידות, המחשבים והניהול בהצלחה, אך לא פחות מוצלחת היתה ההתקשרות הבלתי נלאית שלה לבריות ותרומתה לחברה.
ליזי היתה תלמידה חרוצה ושנונה. אפיינו אותה סדר וניקיון ומשמעת עצמית. מספרת מורתה בכיתות ז'-ח': "בכל פעם שהיה צריך להתנדב בכיתה ידעתי שליזי תהיה הראשונה. ובכל פעם שהיה צריך להושיט עזרה לחבר, ליזי היתה תמיד במקום הנכון. ומי אינו זוכר את אהבתה הרבה לבעלי-חיים שהעידה על רגישות רבה ולב מלא חמלה". ולדברי מנהלת בית-הספר התיכון, דינה אפשטיין: "ליזי, נערה נעימה, לבבית, אחראית ואיכפתית. על אישיותה החיובית של ליזי היתה תמימות דעים בין כל המורים. כולם אהבו אותה ודיברו בשבחה. ליזי היתה מקובלת על חבריה והשרתה אווירה טובה". ומוסיפה חברתה ללימודים, ליאת שרף: "שמחת חיים לא חסרה, / להצחיק אנשים אהבה,/ ולשמח את לבם תמיד ידעה, / וידה להושיט תמיד זכרה. / לטיול אל המרחקים רוצה היא, / טבריה, אילת, ושם להשתובב בים אוהבת,/ בחורה אמיתית, חושבת ואוהבת להיות נאהבת". ליזי, שחומת עור, תמירה וחטובת גוף, שערה שחור מבריק וחלק, ושתי גומות חן עמוקות ומוארכות על לחייה. ליזי גדלה בבית חם, היתה קשורה מאוד להוריה ולאחיה, ומסורה מאוד לסבה ולסבתה, אותה סעדה במיוחד.
ליזי גויסה לצה"ל במחצית דצמבר 1993, עברה טירונות בג'וליס והוצבה לחיל הכללי. המשמעת הצבאית חדרה למשפחה. לא חסרו ההצדעות הת"ס והתס"ח. אין להוציא מכלל הזיכרון את המדים שהיו צריכים לעבור גיהוץ צבאי והופעה תקנית.
לאחר הטירונות עברה את מסלול 'שוק העבדים' וביקשה לעבור לחיל שריון - החיל שבו שירת אחיה איציק בהצלחה. ואכן השריון חדר הביתה - איציק ברמה וליזי במרכז, במחנה ישי, גדוד עקבות הברזל, הגאווה עם הכומתה השחורה בכותפה.
ימים ספורים וליזי בעניינים ותוך חודש ימים הטלפונים בבית מתרוצצים מהמשפחה מהחמ"ל מקובס ומגיל. כך עברה מספר חודשים ואל הקצונה פניה מועדים. מספר מפקדה: "ליזי הגיעה לחטיבה כפקידה, שהגדירה עצמה כזמנית עד ליציאה לקצונה. בחורה אחוזת תזזית, שאינה מפספסת דבר. לליזי היתה דעה נחרצת על הוויית החיוך - על כל דבר אפשר לצחוק והכל ייעשה בדרכי חיוך. היתה לה היכולת להשפיע על הסובב אותה, בעיקר בנושא מצב הרוח, ועם זאת, לא היתה במחלקת השלישות חיילת דייקנית ויעילה ממנה." הבטיחה כי תבוא הביתה עם 'ארון' על הכתף ואכן לקורס יצאה, עברה את הבסיסי בבה"ד 12 והקשר החברתי לא נפרד ממנה - היא היתה המסמר בקורס. כינויה היה 'סבתא עליזה', הכל ידעה ולכל עזרה. להערכת מפקדותיה בקורס "ניחנה ביחסי אנוש טובים מאוד, היתה איכפתית, מעורבת, בעלת מוטיבציה גבוהה מאוד, מאמינה בעצמה ומעורה." בהמשך, היתה אמורה להתחיל את ההשתלמות המקצועית בנושא שלישות.
את יום הולדתה ה-19 חגגה בבה"ד 12 יחד עם כל המשפחה - ליזי היתה מאושרת בסיום הקורס על מגרש המסדרים - במגרש הכדורגל של לוד צעדה כל הפמליה, את ליזי חיפשנו ומצאנו בהתרגשות רבה.
הקורס הבסיסי הסתיים ואת חופשת הרגילה החלה לתכנן...
אך החופשה לא הסתיימה ואת חייה קיפחה בתאונת דרכים מחרידה בכביש המוביל למעלה אדומים.
ביום כ"ד באלול תשנ"ד (31.8.1994) נפלה ליזי בעת מילוי תפקידה, והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בת תשע עשרה היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, שני אחים - יצחק ומנשה ואחות - רוזי. ליזי הועלתה לדרגת סגן משנה לאחר נפילתה. ליזי את הקורס סיימה על כרית שחורה ודרגת הקצונה מס' אישי 4561481 סג"מ חדד עליזה ז"ל.
במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדה: "עליזה, שכונתה בשירותה בשם החיבה ליזי, התגלתה כאדם אשר היה מוכן תמיד להתנדב ולעזור גם מעבר לנדרש בהגדרת תפקידה, תמיד מוכנה לסייע לזולת, תמיד במצב רוח טוב, ולכן תמיד היו חיילים סביבה כי נוכחותה יצרה אווירה נעימה, והיא ידעה תמיד לתת את החיוך המקסים ברגע הנדרש. יחד עם זאת, ידעה לעמוד על שלה. מפקדותיה מקורס הקצינות זוכרות אותה בראש ובראשונה כאדם, והן צפו לה עתיד מוצלח כקצינה מצוינת."
הוריה הוציאו לאור ספר לזכרה ובו דברים על דמותה. הם גם תרמו לזכרה ספרייה תורנית לבית הכנסת.