קורות חיים
בן ציון עובדיה נולד בתל אביב ביום כ"ז בסיון ה'תרצ"ו (17.6.1936). ילד רביעי למשפחתו והראשון שנולד בארץ להוריו, יהודה ומרים עובדיה, שעלו מעדן שבדרום תימן, ובכך הגשימו את חלומם לעלות לציון.
בן-ציון, או "ציון", כפי שכונה בפי כל, גדל בירושלים בשכונת בקעה. מסירותו ואחריותו למשפחה, נועם הליכותיו וחיוכו שובה הלב אשר נסוך תדיר על פניו, האירו על סביבתו והיו חלק מאישיותו האצילה.
אהבתו וצימאונו אל הטבע ואל המרחבים היו טבועים בנפשו. בכל הזדמנות ליקט פרחים וצמחים, וכשמצא צמח נדיר לא היה מאושר ממנו.
ציון סיים את לימודיו בביה"ס "ענף החיים" בירושלים בשנת 1951, ובמשך ארבע השנים הבאות עבד ב"מוסד ביאליק" ובערב למד בבית חינוך תיכון, אותו סיים בשנת 1955. את משכורתו הקדיש במלואה לרווחת בני הבית.
דף חדש נפתח במסכת חייו, כשזכה במלגה (סטיפנדיה) מטעם העירייה להמשך לימודיו בבית המדרש למורים ע"ש "דוד ילין". שנתיים עשה בבית המדרש בו למד מתוך שקידה וחריצות, הגיע להישגים רבים והתחבב על מוריו וחבריו.
בשנה הראשונה התגורר בפנימיית בית המדרש אך בשנה השנייה ויתר על חיי נוחות אלה והשתמש במלגה לשם סיוע למשפחה.
לאחר שנתיים של לימודים, אשר הדגישו את תכונותיו כאיש חינוך, הגות וספר, זכה בתואר שאליו כה נכסף - והיה למורה בישראל.
ב-4 לאוגוס 1957 התגייס ציון לשירות בצה"ל ושירת בחיל ההנדסה, גדוד אסף (601). ביום כ"ג באלול תשי"ז (19 בספטמבר 1957), באחד ממסעות האימונים, בכפר ויתקין שליד נתניה, לקה במכת שמש אשר קיפחה את חייו. היה זה סיורו האחרון במרחב הפתוח שכה אהב.
ציון הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
הותיר אחריו: הורים - יהודה ומרים, ארבעה אחים - שמעון, מרדכי, יאיר ואלדד ושמונה אחיות - יונה, שרה, מזל, חנה, אילה, דורית, גילה ובת-ציון (שנולדה לאחר מותו).