קורות חיים
גילי בן-מלך ז"ל נולד בירושלים ב-18.7.82 כבן הזקונים לדוריס ומישאל ואח לאייל והדס. שנתיים לפני הולדתו של גילי, נהרג גולן ז"ל בנם הבכור של דוריס ומישאל בתאונת דרכים בצעדת "סובו ציון והקיפוה" ביום 19.5.80 וזאת בטרם מלאו לו ט' אביבים.
הולדתו של גילי גרמה למשפחה השכולה אושר רב, אושר שרק הלך והתעצם עם התבגרותו של גילי.
גילי כתינוק, ילד, נער וגבר שבמהלך השנים בנה ועיצב את אישיותו לתפארת.
גילי היה תינוק יפהפה וגבר מרשים, מלא חום ואהבה, מקסים ומתוק, שנון, ובעל חוש הומור נדיר. אחד מסמליו הבולטים של גילי היה חיוך, אותו חיוך שליווה אותו עד יום מותו.
מעל הכל ידוע היה גילי בנימוסיו ובנועם הליכותיו.
כזה היה גילי, בחור חברותי ואהוד וכל כך טוב למשפחתו אותה כה אהב לאהוב.
גילי תמיד היה הילד הטוב של אמא ואבא, בן תפנוקים מאושר שהיסב המון אושר לסובבים אותו.
את שנות ילדותו ובחרותו העביר גילי בבית המשפחה בשכונת אבו-טור בירושלים. בגני הילדים בהם חונך, היה גילי ידוע "כנסיך הגן".
את שש שנות לימודיו הראשונות העביר גילי בביה"ס ע"ש "הנרייטה סאלד" ואותן סיים ב-1994. לאחר מכן למד בחטיבת הבנים ע"ש "מינקוף" ומשם המשיך ללימודי התיכון במכללת "אורט" במגמת אלקטרוניקה ובסופם ניגש למבחני הבגרות אותם עבר בהצלחה מלאה.
גילי כתלמיד, התבלט כחבר אמיתי וצנוע שידע לנתב את דרכו בין רצינות בלימודים כשצריך, לבין פעילויות אחרות הקשורות במרקם החברתי והחינוכי. בכיתות י"א וי"ב היה גילי כבר ידוע כחביבו הגדול של מחנך הכיתה.
תחביבו הגדול היה "טיסנאות".
גילי התייחס לתחביב זה כאל מקצוע ובכך כיבד את עצמו ואת ממלכת הטיסנאות שלו.
הצטרף ל"קלוב התעופה" בירושלים בשנת 1993 כחניך מן השורה, הוא התמיד בפעילות זו שכה אהב, וב-1996 סיים קורס מדריכי טיסנאות בטכניון בחיפה, פעילות זו לא פסקה עד יום גיוסו. גילי הקים קייטנה בנושא הטיסנאות והיה יוצא לימי גיוס לטובת הרחבת פעילות "קלוב התעופה", יוצא להטסות בשעות בוקר מוקדמות ולבסוף שימש גילי כמרכז הסניף בירושלים. גם לאחר גיוסו דאג גילי לשמור על קשר חם עם אנשי "קלוב התעופה" בירושלים.
בקיץ 1999 יצא גילי עם משלחת נוער לאיטליה ואוסטריה מטעם משרד החינוך, נסיעה שהעניקה לו כיוון חשיבה נוסף על החיים.
עם קבלת צו הגיוס היה ברור לגילי שרצונו הוא לשרת כחייל קרבי בהכרה כי זו היא חובתו וזכותו כיהודי החי בארץ ישראל.
עם התקרבות מועד גיוסו גיבש גילי דעה שהוא מעונין לשרת בחיל השריון כטנקיסט וביום בו הודיעו לו בבקו"מ שאכן הוא שייך למשפחת חיל השריון שמח גילי ושלח באותו הרגע הודעה כתובה לאייל אחיו, שבאותה העת היה על הטנק שלו במילואים, "אני פשוט שריונר לא פחות ולא יותר".
גילי התגייס ב-27.11.2000 ועבר את מסלול הכשרתו כטנקיסט, לאורך מסלול זה שנמשך כ-7 חודשים ידע לקבל הכל בהבנה ובפרופורציות הנכונות, ולא נהג כטירון ו"צמ"פניק" טיפוסי אלא כחייל בוגר ומבין היודע להתעלות על עצמו ברגעי אמת. עם סיום הכשרתו כטנקיסט, צורף כאיש צוות טנק בתפקיד טען קשר לפלוגה מבצעית בגדוד "סערה" בחטיבה 500.
רוב ימי פעילות הגדוד בתקופה זו היו בשטחי יהודה ושומרון כגדוד טנקים לוחם. למרות הקושי הרב שבמילוי משימות אלו, ידע גילי לשמור על חינו ואישיותו המקסימה והמבדרת ובכך עזר לא רק לעצמו אלא למורל הפלוגה. במישורים אלו היה דמות נדירה.
גילי כחייל ולוחם אמיץ הבין למרות הסכנות, העומס והקושי הרב, את המשמעות והחשיבות של הימצאותו ביש"ע וראה את עצמו כחלק מכח מגן על ארץ ישראל בכלל וירושלים בה נולד בפרט. חבריו לפלוגה מעידים על אופיו הנדיר וזוכרים אותו כבורג מרכזי במרקם החברתי והלוחם וכאחד שבבדיחה אחת שלו ידע להוציא את כלל הפלוגה מדיכאון שגרתי. כאשר היה צריך מתנדב, אומר המ"פ שלו, ידו של גילי מונפת ראשונה אל על.
תכונותיו אלו של גילי הרשימו גם את מפקדיו אשר ראו בו כראוי לשרת כמפקד בחיל השריון, ואכן היה מתוכנן לצאת לקורס מפקדי טנקים.
ראש המטה הכללי רב-אלוף שאול מופז, כתב במכתב תנחומים למשפחתו: "גילי תואר כלוחם מצטיין אשר הוביל את חיילי היחידה ורומם את רוחם תוך כדי הפגנת מוטיבציה גבוהה, מפקדיו מעידים עליו כי ניחן בחוש הומור מפותח וכי טובת חבריו היתה קודמת בעיניו לטובתו שלו, גילי סרב להישאר בעורף והתעקש תמיד להצטרף ללוחמים בחזית".
הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.
גילי נפל בתאונה מבצעית ברמאללה ביום ט' בשבט תשס"ב 22.1.2002, הובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, השאיר הורים אח ואחות.