סמל ליאור "שבצ"ק" שבתאי ז"ל

קורות חיים

ליאור נולד ביום שבת ה- 24.9.77 , בן בכור במשפחתנו ונכד ראשון למשפחת שבתאי. הוא היה תינוק ערני וחייכן שלא אהב במיוחד לישון והעדיף לטייל בעגלה בלילות. ליאור החל לדבר בגיל מוקדם, הוא דיבר ברור וכמעט ללא שיבושי לשון. בגיל שנתיים הוא הלך לגנון ושלא כמו שאר הילדים הוא נפרד מאמו בלי לבכות ואמר "שלום את יכולה ללכת". ליאור למד בבי"ס היסודי "רמז " בשכון המזרח בראשל"צ בחטיבת הביניים "זלמן ארן" ובתיכון גמנסיה "גן נחום". ליאור אהב לשחק כדור - סל ובתיכון קראו לו חבריו שבתיל אוניל (על משקל שבתאי - שקיל אוניל) , כי היה גבוה רחב וחזק. הוא אהב מחשבים ובילה שעות רבות מול המחשב . הוא אהב מוסיקה ואת הלהקות "מטליקה" "ואיפה הילד". בכיתה י"א כשכל חבריו התנדבו למשמר האזרחי או למד"א ליאור העדיף להתנדב לעבוד עם ילדים מוגבלים. הוא שיחק איתם, עזר להם והרים אותם על הכתפיים. הוא אמר שהוא שמח שהוא יכול לגרום להם לחייך. ליאור היה ילד ביישן, שקט ואהוב על כולם, תמיד היה מוכן לעזור לכולם. בתאריך 31.3.96 התגייס ליאור לצה"ל, הוא גוייס לשריון, וכבר במקום העלו אותו על אוטובוס לסיירים.

בתחילת הטירונות היה לליאור משקל עודף שהכביד עליו במסעות, וחבריו מספרים שהיו צריכים לגרור אותו. אח"כ כשנכנס לכושר הוא סחב את החברים. כשסיים טירונות הוכשר ליאור להיות טען קשר בטנק. אחרי ארבעה חודשים בסיירים הוא עבר צמ"פ ברמת הגולן. בטכס סיום טירונות בלטרון לראשונה גילינו שהוא "מורעל" - בלשון הצבא. אחרי הצמ"פ עבר ליאור לגדוד 75 ברמת הגולן. בכל חופשה, כשבא ליאור הביתה, הוא סיפר לנו באהבה ובהתלהבות על חבריו וחויותיו בבסיס, הוא דיבר על הטנק בהערכה ואהב את עבודתו למרות הקושי והלכלוך. הוא אמר "קורעים אותנו אבל אני נהנה". חבריו סיפרו לנו שכשהיה להם קושי בטיפולים בטנק והיה צורך לעשות עבודה שדורשת כח, ליאור, שהיה חזק מאוד תמיד התנדב לעזור לכולם.

בדצמבר 96 עלה ליאור לראשונה ללבנון למוצב "דלעת", ובחופשתו הראשונה סיפר לנו מעט על המקום והתנאים הקשים, אך מעולם לא התלונן. הוא לא סיפר לנו עד כמה המקום מסוכן, אך אנו ידענו והזהרנו אותו כדרכם של הורים תמיד "תיזהר תיזהר", והוא רק חייך ואמר שזה בסדר.

כשארע אסון המסוקים ליאור היה בבית בחופשה והיה אמור לחזור ללבנון, באותו היום צלצלו אליו ודחו לו את החזרה ביום אחד.

באסון המסוקים איבד ליאור חברים טובים, הוא הלך ללויות של שלושה החברים. היה קשה לו והוא עבר תקופה מאוד קשה.

שבועיים אחרי אסון המסוקים עלה ליאור שוב ללבנון.

בלילה של יום חמישי ה- 27.2.97 התקרבה חוליה של החיזבאללה למוצב "דלעת" בלבנון, הטנק שבו היה ליאור יצא לשטח, והם לחמו והרגו מספר מחבלים. הם לחמו כל הלילה. ביום שישי ה- 28.2.97 לפנות בוקר נורה טיל מסוג "פאגוט" לעבר הטנק וליאור, שהיה עם חצי גוף מחוץ לטנק, נהרג במקום.