רס"ר מרדכי עובדיה ז"ל

קורות חיים

מרדכי נולד בי"א אדר תשי"ב - 8.3.52. בשל סמיכות הולדתו לפורים החליט אביו ז"ל ששמו בישראל יהיה מרדכי, על שם מרדכי היהודי שהציל את העם היהודי מהשמדה מידי המן הרשע, אך לאורך חייו הוא כונה ע"י הסובבים אותו "מורדי".

הוא נולד השמיני במשפחה: בן לאב - יחיא, שהיה רב, לאם - נעמי, עובדת משק, אח ל-4 בנים ו-3 בנות, במושב שתולים. מאוחר יותר התווספו למשפחה עוד אחות ושני אחים.

עד גיל 9 בילה את ילדותו בשדות המושב ובמשק שהתבסס על גידול פרות וגידולים חקלאיים.

כשמורדי היה בן 9 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לראשון לציון. את לימודיו התחיל בבית הספר הממלכתי דתי "ישורון" ובמקביל למד תורה ב"חדר". כאשר הגיע מורדי לכיתה ז' החל לעזור למשפחה בפרנסה כמחלק עיתונים בשעות הבוקר המוקדמות וכמוכר בחנות ספרים בשעות אחר הצהריים. הוא שאף להמשיך את לימודיו בבית הספר הימי במכמורת - אך משלא עלה הדבר בידו החל ללמוד בבית ספר "עמל" ברחובות במגמת מכונאות רכב. בגיל 16 הוציא רשיון ורכש קטנוע מכספו הפרטי למטרות עבודה. הוא המשיך ללמוד ולעבוד במוסך עד גיוסו לצבא.

את חייו החברתיים בילה בתנועת "הנוער העובד והלומד", הוא אהב לקרוא ספרי בילי קרטר, לצפות במערבונים, לשחק כדורגל ולטייל בטבע - תחביב אליו סחף, לאחר שנישא, את רעייתו וילדיו.

מורדי יצר מסביבו חוג חברים רחב כבר בבית הספר ובשכונה וכך גם בצבא. הוא שמר על קשר חם עם חבריו ומשפחתו גם במהלך שרותו הצבאי ולאחר נישואיו ואהב להשתתף עימם במסיבות, ערבי בדיחות, שתייה ואוכל ולסייע לזולת ולתת מעצמו לכל נזקק.

בשנת 70' התגייס מורדי לצבא, לחיל חימוש כמכונאי רכב. הוא אהב את שירותו הצבאי ובחר בצבא כדרך חיים. ב-1973 הצטרף לשורות צבא הקבע. במלחמת יום הכיפורים ועד 1980 הוא שירת בסיני כקצין רכב ביחידת מודיעין ומאז שירת באזור ירושלים ולאחר מכן ביחידת ח"א בתל-נוף בתפקיד דומה, עד מותו ב-1987.

בשנת 1973 נשא את מרגלית לאישה, ומאז ליוותה אותו מרגלית ונסעה לבקרו במקומות בהם שירת ובטיולים ברחבי הארץ. לימים, כשהגיעו לעולם ילדיהם רפי, אורן ויפית - הצטרפו גם הם לנסיעות אלו.

בקרב חבריו ומשפחתו הוא נודע בטוב ליבו, באהבת האדם והטבע שהיו תבועים בו, ובעיקר בשמחת החיים שלו.

מורדי נפטר ממחלה בעת שירותו ביום כ"ב בשבט תשמ"ד (21.2.1987) והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון.

במכתב תנחומים למשפחתו האבלה כתב מפקד היחידה על כך שמרדכי הרשים את מפקדיו ברצינותו, במסירותו ובמשמעת העצמית הגבוהה שלו.