סגן חיים ימין ז"ל

קורות חיים

חיים נולד לליאורה ולניסים ז"ל בכ"ט אייר תשי"א 4.6.1951, והיה בכור ילדי המעברה ברמת-ישי. המשפחה עברה למגדל העמק והתרחבה בהדרגה לתשעה אחים ואחיות.

מספרים צורי ויצחק-אחיו של חיים: "כיום קשה לתאר את האוירה והתרבות אשר שררה בבית ההורים. כיצד מתמודד זוג עם גידול תשעה ילדים בתנאים הקשים של אותם ימים? היתה לנו חנות מכולת קטנה והאחים הגדולים נשאו, יחד עם ההורים, בעול הפרנסה. בין הילדים שררה משמעת ללא כפיה, או שימוש בכח, לכל אחד היה תפקיד ותחום אחריות. השכם בבוקר היו האחים הגדולים פותחים את החנות ומקבלים סחורה טריה. אחר-כך פנו למטלות נוספות וליציאה ללימודים. בבית משפחת ימין חונכו הילדים להסתפקות במועט ולעצמאות, אך כאשר צץ קושי כלשהו, הופיע האב, או אחד האחים הבוגרים, כמעין "מלאך מושיע". לשני האחים הגדולים, חיים וגבי, רחשו הילדים כבוד רב וצייתו להם בטבעיות, כי ידעו, שהם פועלים בהשראת ההורים. האחים הגדולים לא ניצלו את אמון אחיהם לרעה, אלא דאגו להם ושמרו עליהם באהבה רבה.

בבית הספר היו ילדי משפחת ימין חריגים מעט. מספר צורי: "חסרו לנו האמצעים כדי להצטייד כראוי. מנין שאבנו את העוז לצאת ללמודים בבגדים ישנים, ללא ספרים וללא מכשירי כתיבה מתאימים? כנראה שתחושת הגיבוי המלא והדאגה ההדדית בתוך המשפחה, הפיחו בנו אומץ לב, בטחון עצמי והכח להאבק על מעמדינו בבית הספר. למרות עצמאותנו היה פיקוח מצד ההורים אשר ידעו מתי להתערב ולעודד. כאשר חיים היה בכתה ו', פרץ סכסוך בינו לבין תלמידי כיתתו. הילדים חסמו את דרכו החוצה וחיים קפץ מחלון הקומה השניה, וכך הערים על יריביו. בנחישותו ביסס אחי את מעמדו והפך למקובל ואהוד בחברה הצעירה של מגדל העמק.

לאחר שבגר, המשיך חיים לדאוג לנו. כולנו התעניינו בכדורגל. בתל-אביב היה צפוי משחק בינלאומי, אשר משך תשומת לב רבה. כל צעירי מגדל העמק התכוננו לנסוע למשחק ולי... לא היה כסף. כאשר הבחין שאיני מצטרף לחברי, נתן לי את הסכום הדרוש ועמד על כך שאסע. מעשה כזה אינו נשכח לעולם!"

חיים השלים את למודיו במגמה המקצועית בבית ספר "רוגוזין". היה חסון, בעל כושר גופני טוב ובעל רצון חזק. תחביביו היו כדורגל, ג'ודו וריקודי עם. באופיו היה עקשן, חדור שקט נפשי ונהג להתחשב בראש וראשונה בזולת. השתייך לשכבת הצעירים, אשר גדלו ובגרו ראשונים במגדל העמק. הם הבינו את קשיי "עיירת הפיתוח" , וראו שליחות בקידום החברתי של התושבים. כמו-כן היו עליזים ותוססים ומיצו את שנות הנעורים.

במאי 1969 התגייס לצנחנים. כעבור שנה, השלים קורס מכי"ם בציון גבוה, ובראשית 1971 נשלח לקורס קצינים. עם סיומו השתלב בסגל של בית-הספר לקצינים והחליט לשרת בצבא הקבע. חיים עבר הכשרה של מפקד מחלקת שריון, ונשא לאשה את ברכה בחירת ליבו. בתקופת השירות בחיל השריון הוצב בגדוד 46, בצפון הארץ, והיה קרוב יותר אל אשתו ואל משפחתו העניפה.

בערב יום הכפורים תשל"ד, כאשר המצב הבטחוני היה מתוח ביותר, הוטל על חיים לגייס חיילי מילואים באיזור הצפון ולהתייצב ביחידתו. בדרכו חלף על פני מרכז מגדל העמק ונפרד מחבריו הרבים. אחרי ארבעה ימי לחימה בקרבות הבלימה ברמת הגולן, הועבר לחזית הדרום בסיני, שם כיתרה יחידתו חלק מחיילי הארמיה השלישית המצרית. על פי עדותו של נהג הטנק שלו, היה חיים מפקד למופת. פעל בגבורה עילאית בהיכנסו לטנק בוער, כדי לחלץ אחד מחבריו שנלכד בו. ביום כ"ג תשרי תשל"ד 19.10.1973, נפצע חיים פצעים אנושים, בקרב שריון ליד תעלת סואץ. הועבר לבית החולים "איכילוב" בתל-אביב. למרות מצבו האנוש, הביע בראש וראשונה דאגה עמוקה לאשתו שהיתה בהריון, ולהוריו.

לאחר שנאבק עשרים ואחד יום על חייו, נפטר מפצעיו בי"ב חשון תשל"ד 7.11.1973, חיים לא זכה לראות את בנו, אשר נולד לאחר נופלו ונקרא על שמו. חיים נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין של מגדל העמק. במכתב תנחומים לאלמנה, גולל שר הבטחון דאז, משה דיין, את פרשת פעילותו הצבאית: "חיים היה איש חיל רגלים שעבר הסבה מקצועית, נאמן לתפקידו ולמפקדיו. כל מי שהכירו - אהבו".

למשפחת ימין אבד הבן הבכור והמבטיח, שהיה משענתם וגאוותם. אך בכך לא תמה מסכת היגון. תוך שנה שכלו גם את בנם השני גבי. לזכרם של שני האחים הוקם במגדל העמק בית-כנסת וגן ציבורי.



יהי זכרו ברוך!