קורות חיים
מויסייב גדי ("גנה") נולד ב-כ"ב בתשרי התשמ"ז - 25.10.1986, בעיר באקו, אזרבאג'ן.
בן רוזליה ואליעזר מויסייב. לגדי אחות ויקי הגדולה ממנו בשנתיים וחצי, ושני אחים למחצה אמיל ואלינה.
עלה ארצה יחד עם משפחתו ב-1991, למד בבי"ס יסודי גורדון בעיר עכו בה גדל. בכל תקופת ילדותו ניחן גדי באופי מבויש וצניעות אך עם זאת חוש הומור מפותח, לב רחב, חיוך תמידי ונכונות לעזור תמיד אשר גרמו לו להיות מוקף תמיד בחברים, מה שאפיין אותו גם כשגדל. גדי אהב מאוד בע"ח וכילד תמיד אימץ לו חיה אחרת שבה טיפל באהדה ובחמימות. הייתה בו חמלה רבה. גדי תמיד אהב משחקי הגיון לחידוד המחשבה, ואהב לאתגר את עצמו בתחומים שונים, אהב ללמוד כל פעם משהו חדש. החוש לקרוא אנשים ולהבין דברים שמעל לגלוי היה מטבעו - תמיד ידע להקשיב, לקבל ולא להעביר ביקורת, פשוט לתמוך. בחטיבת הביניים למד גדי בבי"ס אורט, אז התוודה לאהבתו לכדורסל והחל להתמיד באימונים. כנער ביישן שנהג להסתובב עם כובע קסקט אופנתי אהב גדי להמציא את עצמו כל פעם מחדש, אם זה בבניית פרויקטים מעניינים או שימוש בידע המורחב במחשבים לעזרה לאחרים או בניית תוכניות, או אולי היכולת לבנות ולתקן. גדי תמיד סיים את המשימה שהתחיל בה, שאף לשלמות כל הזמן והתמסר כל כולו לעבודה אותה מבצע וזאת בריכוז רב, מסירות והצלחה רבה. גדי למד בבי"ס אורט, וב-2004 סיים בהצטיינות את לימודיו במגמות פסיכולוגיה-סוציולוגיה, מחשבים.
כבר מגיל צעיר מאוד פיתח את אהבתו הגדולה לספורט וניסה את עצמו בענפי ספורט שונים ומגוונים, ובייחוד פיתח אהבה מיוחדת לכדורסל והפך לאחד מהשחקנים המוצלחים בקבוצה "הפועל עכו" ובקבוצות שכנות. המשיכה הגדולה לכדורסל והזמן שהקדיש לכך היוו פרק משמעותי אשר מילא את חייו בעשייה שהביאה לסיפוק ולהנאה גם יחד.
גדי התאפיין בעולמו העשיר, שכלל ידע רב והבנה עמוקה בתחומים רבים, ספורט, מחשבים, פסיכולוגיה, מוסיקה, קולנוע ועוד.
גדי אהב מוסיקה מכל הסוגים ידע להבין ולקבל תרבויות ועולמות שונים משלו, התכונה הזו של לקבל את השאר כמו שהם בלי לנסות לשנות, להבין את האחר, להסתקרן ולעזור לשונה ממנו - הפכה אותו למי שהוא - מיוחד ונדיר.
ההסתכלות בגובה העיניים לאלו שקטנים ממנו, חלשים ממנו, הפכה אותו לאהוב על כל שכבות הגילאים וסוגי האנשים.
גדי התעניין מאוד בעולם הקולנוע וסרטי פעולה בפרט, חקר את הטכניקות ושאף להבין לעומק, תמיד שונה מכולם... ריאלי רציונלי אך עם זאת רומנטי, רך, מקורי ומעניין - תמיד אחר - מיוחד. במשאלות ליבו של גדי היקר שלנו בילדות, תמיד ביקש: "אני רוצה להיות הכי חזק, שיהיה לי כוח להגן על כולם, אני אשמור על המשפחה שלי". וכך גם היה. הוא הקריב את חייו לשמירה על המדינה.
בין השאר התעניין בפסיכולוגיה, בכל הנסתר מן העין, קרא ספרים רבים ותמיד ביקש למלא את חייו באופטימיות, אשר אותה הנחיל בלבבות כולם. מיד שסיים את לימודיו בתיכון, התחיל לעבוד בעבודות פיזיות קשות הכל כדי להגשים חלום - לטוס לארה"ב, למשחקי כדורסל, לכל מה שראה בטלוויזיה כילד. למצות את עצמו, לטייל, להכיר את עצמו ואת משפחתו בחו"ל. רצה לטייל בכל העולם ולגלות וללמוד על מקומות חדשים, הנכונות תמיד להרחיב אופקים אפיינה אותו מאוד. הוא לא הסתפק בהבנה שטחית, והתעקש להבין באמת, היה רציני בקשר לכל מחויבות שלו ונאמן לה.
* אך המחויבויות של המציאות התובענית בארצנו לא נתנה לו להגשים חלום, תאריך הגיוס שלו הוקדם ממרץ לנובמבר וגדי קצת מאוכזב אך אופטימי ומלא ציפיות לקראת התחלה חדשה. התגייס לצה"ל ב-28 לנובמבר 2004 לחיל השריון. לפני הגיוס עבר שלבים בכניסה לצוות אויר, ולצנחנים, ניסה את עצמו בכל רף גבוה שמצא - שום דבר לא תפס מקום ראשון כמו השריון - כי הרי גם סבא דוד במלחמת העולם השנייה לחם בנאצים בתוך טנק - גדי העריץ אותו על כך והרגיש כחלק ממורשת.
גדי גוייס לגדוד 77 של חטיבה 7. סיים טירונות אימון מתקדם - צמ"פ והחל קו במבצעית של הגדוד בפלוגת "וולקן". בתקופת ההתנתקות גדי ואחותו ויקי לה היה קשור מאוד שהו שניהם, לובשי מדים ברצועת עזה ושירתו זה לצד זו. גדי רצה להמשיך ולצמוח ולכן יצא לקורס מפקדים זאת בהמלצת מפקדיו, וב-1 למרץ 2006 סיים גדי את קורס מפקדי הטנקים. הוא הוצב כמפקד צוות ג' בפלחו"ד "אלון" בגדוד 82 של החטיבה. למרות שרצה לחזור לפלוגת הבית שלו ב-77 אשר שם גדל, התחבר מהר מאוד למשפחת "געש" ונתן כל מה שיש.
עקב ניסיונו ועברו המוצלח בפלוגה מבצעית, קיבל משימות לא פשוטות ותמיד השיג את המיטב ביותר. היה מפקד מוערך ורציני, שנתן יחס ראוי לחייליו ולא נח עד מילוי המשימה בצורה הטובה ביותר.
מעולם לא התלונן ולא התחרט על השירות הלא פשוט השמור לשריונרים. בכל שיחה עם משפחתו אמר: "אמא-אבא אל תדאגו הכול בסדר, אני מרוצה, יש תנאים טובים והטנקים שלנו הכי טובים בעולם".
כל יציאה הביתה לא וויתר על הזדמנות להיזכר מהו טעם החיים. במסיבות או סתם בילוי עם החבר'ה, תמיד אמר לכולם: "אני מאמין שהכי חשוב זה לנצל כל רגע לטובה ולהנאה עזבו אתכם משטויות - תיהנו מכל רגע".
חברים, משפחה וחופש בלתי מעורער היו בשבילו מהות החיים, ולמען העתיד שלו ציפה בקוצר רוח - להגשים חלומות.
אהב מאוד לצאת לבילויים, לרקוד, להתפרק אחרי חודש לא קל בצבא, ופשוט סתם להיות עם החבר'ה - "אין עייפות בעולם שתמנע ממני להיות עם החברים, ליהנות מהחופש, לחיות...".
הגבר הבוגר והרציני, עם הלכלוך על הידיים וריח הגריז מהשרוול הענקי, הפך לילד מלא חיות ותמימות, ביישנות וצימאון אדיר לנשום את כל מה שיש לחיים להציע מיד כשנכנס בדלת בצהרי יום שישי.
גדי היה האור בבית, מעולם לא הסתכסך עם איש לא בבית ולא מחוצה לו. אופי מבויש אך רציני, רך וכנה.
גדי תמיד חיפש את האינטראקציה, את הפרצה מהמקום המקובע למשהו טוב שיצא מהמצב הקיים. אך יחד עם זאת האמין וכך פעל שגם אם קשה קצת ולא נעים - ממשיכים. לא נכנעים לחולשה - זה המוטו שהנחה אותו בדרכו.
זמן לא רב לפני האסון הכבד, פלוגתו של גדי התמקמה בגבול לבנון, ימים ולילות ארוכים בתוך טנק. ציפייה ארוכה ומתוחה למשהו שיקרה כבר, השקט של החיזבאללה מעולם לא היה מפחיד יותר, אך גדי תמיד אמר: "הם רק מחכים לרגע המתאים ואנחנו מחכים להם".
חודש לפני כן, צוותו של גדי שהוא מפקד על הטנק, פגעו בכ-16 מוצבי חיזבאללה במבצע שהוגדר כמוצלח מאוד. גדי וצוותו האורגני המשיכו בעבודה תוך ציפייה לאירוע הבא. מעולם לא חשבו שהאירוע לו ציפו יהיה בלתי הפיך מבחינת תוצאותיו. יום לפני האסון התקשר גדי למשפחתו וניהל שיחה ארוכה עם אמא, סיפר על הטונה שכבר נמאסת, על השעות והימים הארוכים ללא שינה, אך עם זאת המורל הגבוה, הדאגה לחיילים ,והתחייבות לתפקידו שהייתה מעל הכל. השיחה הסתיימה ברכות: "אל תדאגו לי אמא, אני אוהב אתכם, אל תשכחו".
ב-12 ליולי 2006, התחממה הגזרה בדרום לבנון, משהתקבלה ההודעה על חטיפת 2 חיילי מילואים על הגדר בין זרעית לשתולה והכרזת נוהל "חניבעל".יומיים לפני התקרית גדי הועבר למוצב נורית והיה אמור להחליף את אלכס ז"ל (המפקד היוצא) כמפקד חדש בצוות, הוא שמח מאוד שכעת הוא יקבל צוות משלו, יפעל עפ"י האג'נדה הפיקודית שלו לה הוא התחנך כחצי שנה קודם, וסוף סוף הוא מקבל הזדמנות אמיתית להוכיח את יכולותיו כמפקד עצמאי.
גדי וצוותו החדש מזה יומיים שישבו אז במוצב נורית, קפצו על הטנק במהירות בקבלת פקודה, חצו את הגדר ונכנסו לתוך שטח לבנון במרדף להשבת החטופים. בטנק היו 2 מפקדים - גדי שלנו ואלכס קושנירסקי, נהג - יניב בר-און וטען - שלומי ירמיהו. הצוות הספיק לירות ולפגוע במספר עמדות חיזבאללה בעת הכניסה ללבנון אך במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען גחון רב עוצמה והתפוצץ, התנדף באוויר כ-300 מטר בשטח לבנון. הצוות ככל הנראה נהרג במקום.
לאחר ניסיונות חילוץ שארכו שתי יממות שלמות , תחת הפגזות, בהם נהרג לוחם נוסף - נמרוד כהן ז"ל, והושקעו מאמצים רבים לחילוץ הבנים מהטנק הבוער, הוצאו הגופות לארץ, אז נקבע מותו הסופי.
ביום שישי ה-14 ליולי, הובא הגיבור הטראגי שלנו למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. תחת הפגזות החיזבאללה מעל שמי צפון ישראל, עמדו דום מאות אנשים במתן כבוד והערכה לאדם משכמו ומעלה, שרץ להציל את החבר'ה.
גדי ידע שימצא חברים אמיתיים בצבא. בין אם בבית ובין אם באזרחות, ההקרבה האדירה למען חבר עמדה בראש סדר עדיפויותיו. "אני תמיד שם בשבילך", לא היה צריך להגיד, הוא הוכיח זאת בכל דרך מהתנהגותו הענווה.
אי אפשר שלא לציין את חייו המלאים, עולמו העשיר והטהור - הניקיון של הנשמה הנדירה הזו - כי הרי זה הוא גדי שלנו, שרץ להציל את החבר'ה... ולא חזר.
* גדי אהב מאוד לקרוא ספרים, תקופה קצרה לפני מותו, קנה גדי את הספר "אם יש גן עדן" של רון לשם. הוא הביא אותו לפלוגה וכל פעם שרצה לקרוא, חבר אחר התעניין והוא נתן להם אותו בידיעה שיקרא אותו אח"כ, יש זמן.
כשבועיים לפני המקרה הניח גדי את הספר על השולחן ואחותו התחילה לדפדף הוא הסתכל עליה במבט רציני ואמר: "את יודעת שהגיבור מת בסוף", אחרי שנייה חייך ואמר "סתםם... עוד לא סיימתי אותו, אין לי מושג מה הסוף". הספר מספר על המוצב בופור ויציאתו של הכוח האחרון מלבנון בשנם 2000, למרבה האירוניה אותו ספר שהיה עם גדי דקה לפני כניסתו ללבנון, 6 שנים אחרי, והפעם ככוח ראשון שנכנס לתוך לבנון להציל את החטופים. אז במקרה הזה גדי צדק - הגיבור...
ביום ההולדת ה-20 של גדי, 3 חודשים בלבד אחרי האסון, נערך טורניר כדורסל לזכרו של הילד גבר שלנו, מתנה של איחוד כל האנשים שאוהבים אותו במקום אחד למענו. כל שנה מאז ב-25 לאוקטובר מתקיים טורניר כדורסל שנתי ביום הולדתו, בו לוקחים חלק חבריו של גדי מהבית, חברי הפלוגות (קבוצת הצבא), הפועל עכו שקרואים כעת על שמו, וקבוצת החובבים בה שיחק בזמן שהיה חוזר הביתה מהצבא "החוג לכדורסל ע"ש גדי מויסייב".
המעשה הנאצל ואמיץ הלב לא ישכח מלבבות כולנו ולא ימחק מדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל ומלחמת לבנון השנייה.
גדי היה ועודנו הגיבור מלא החיים שלנו, מי שהיה הכי אדם, הכי אנושי, אוהב ואהוב.
לעולמים נתגעגע, לנצח ננצור את חיוכך ולעולם לא נשלים עם לכתך...
"חגור חרבך על ירכך גיבור הודך והדרך" (תהילים מ"ה, ד')
קטעים ממה שכתבו חברם לגדי:
"... גדי, אני זוכר את הצחוקים שעשינו בחדר, את הפיצות שבלסנו בלי סוף, את השיחות שלנו, כשעשינו משמרות משותפות בטנק. נהניתי לשמוע את כל החלומות שלך, השאיפות שלך. הצטיירת בתור אדם חכם שהולך להגיע רחוק בחיים והייתי בטוח בזה שיש לך עתיד. לימדת אותי המון. איך לתת כבוד לאנשים. איך לשמור על סטנדרטים גבוהים בטנק, ואיך להיות חייל למופת שנותן דוגמא אישית. למדתי ממך לבצע משימה בכבוד. שאלת אותי הרבה על ארה"ב כמה חלמת להגיע לשם ולעוד מקומות שונים בעולם. ידעת להקשיב. אני עדיין זוכר אותך, יומיים לפני שנהרגת שכספי לקח אותנו בהאמר, אותך הוא הוריד בנורית לעשות חפיפה עם אלכס, אני זוכר איך איחלת לי מזל"ט ליומהולדתי ולהצטרפותי לצוות ד'. הבהרת לי שעכשיו יש לי יותר אחריות ושאתה מאמין בי, ושיהיה טוב. אני זוכר ואני אף פעם לא אפסיק לזכור אותך..." (אריה)
"... גדי - אדם השואף למצוינות (גם אם הדרך לשם רצופה חיילים ממורמרים השואפים לציון מספיק). הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה כשבוע לפני שנהרגת, היינו בדובב ושם למדתי להכיר אותך לעומק: אדם שאוהב משחקי מחשב ופלייסטיישן בפרט, התוודתי לאהבתך האמיתית - הכדורסל, כשבאחת הפעמים בטנק כשהשמש בדיוק מעלינו התלוננת עד כמה היית רוצה לשחק עכשיו כדורסל וכמה זה חסר לך..." (אורי)
"קשה לדבר עליך גדי בזמן עבר, כי איכשהו אם לא בגוף, בנפש אתה נוכח ותישאר תמיד ככה בזיכרוני, כזה נעים הליכות, שואף לשלמות. אדם שמחביא בתוכו חלומות והמון אומץ לב, חמלה ורצון לאהוב. לו היינו נפגשים עכשיו היית בא ומחייך בעיניך השחורות היפות, ומספר על עצמך, על הישגיך, חלומותיך, כמה אתה דואג למשפחתך, וכמה אתה מתגעגע". (רותי)
"גדי היה בשבילי חבר, בכל זמן ובכל שעה, תמיד היה לי כיף בחברתו, היה לי קל לדבר איתו, תמיד הקשיב והיה מוכן לעזור. ואני שמחתי לעזור לו. הוא היה אדם חמוד, מנומס, צנוע, עם חיוך על השפתיים". (יוני)
"גדי, גם אני הייתי רוצה להיות חזקה כמוך, שאפתנית, החלטית ועם זאת אנושית וקשובה. עם כל החלומות שלך ידעת לפנות מקום לצרכים של הסובבים אותך גם אם היה לך משהו יותר טוב לעשות. אתה אדם שיכול לשנות את העולם, ידעתי שאתה הראשון שיכולתי לפנות אליו תמיד, שירוץ ויעזור. בסופו של דבר ניפגש, רק אתה תהיה יפה ובלי קמטים..." (יוליה)
"קשה לתמצת את גדי שלי מלא החיים, כן - ספורטאי מצוין, מפקד למופת, חבר אמת. פעם, חבר כתב לי מכתב ובו כמה משפטים קצרים שחוזרים על עצמם: "אני רק רוצה שתדעי שאח שלך היה בן אדם טוב, פשוט טוב". עבורי הוא היה ועודנו עולם ומלואו, הגיבור שלי שתמיד הערצתי ואעריץ עד סוף ימיי, על האנושיות והחוכמה והנשמה הענקית, החבר הכי טוב והכי נאמן, קשה לנסות ולהסביר כמה ריקנות הוא הותיר אחריו, ריקנות שלעולם לא תתמלא ומורגשת יותר בכל יום שעובר. אבל הזיכרון עודנו חי ופועם ולא מרפה". (ויקי)