רס"ן אמיר זוהר ז"ל

קורות חיים

הייתי רוצה לספר לכם על קצין, מפקד, איש, מנהל אך בעיקר בעיקר בעל אהוב ואב. קצת על מהלך חייו ומחשבותיו, דרך עולמו ועל הדרך בה הלך מאתנו והוא בן 34. אמיר נולד במרץ 66 לדני ונורית זוהר, דור שלישי למקימי קיבוץ גל-און, סבו וסבתו היו ממקימי הקיבוץ. על ברכיים אלו חונך אמיר לנתינה, לאכפתיות, לרצון לתת ולתרום ככל שניתן. את ילדותו העביר בקיבוץ גל-און ומפי חבריו אפשר לשמוע על ילד שקט אך מאורגן, תורם ויוזם.

אמיר התגייס בנובמבר 84'. מחזור נובמבר הורכב ברובו מבני משקים, אמיר "המגשר", מכיוון שידע לגשר בין הקיבוצניקים לעירוניים.

בסיום המחזורית המשיך אמיר לקורס מכי"ם, קצינים והשלמה חיילית. אמיר מצא עצמו מצטיין בכל אחד מהקורסים הנ"ל.

לאחר שהוכשר כקצין בצה"ל נשלח כמו יתר הקצינים הטובים לפקד על מחלקה בפלוגה המחזורית ב"גדוד אסף". לימים נקרא בננו הבכור, אסף, על שם הגדוד.

מהפלוגה המחזורית עבר לפקד על מחלקה בפלוגה המבצעית ומשם נשלח לפעילות מבצעית בלבנון ובשטחים.

בשלב זה של חייו נפגשנו אמיר ואני. אני אורלי שימשתי כפקידה פלוגתית וביחד פרצנו אל מחשבות העתיד המשותף.

לאחר שקיבל את דרגת הסגן עבר אמיר לאדורים, אז ביה"ס להנדסה קרבית ושם מונה לתפקיד סגן מפקד קורס קציני הנדסה.

אמיר השתחרר מצה"ל בנובמבר 88' בתום ההתחייבות. אין ספק שפרק זה מחיו היה בעל משמעות רבה אין ספק שלאורך שירותו בצה"ל תרם אמיר ככל שביכולתו לחנך דורות של חיילים ומפקדים איכותיים.

יחד המשכנו את חיינו כאשר הצבא מאחורינו אך מלווה אותנו, טיול במזרח הרחוק, חיים בקיבוץ, נישואין, ילדים והנה אנחנו בחיים האינטנסיביים ביותר.

אמיר למד לתואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה, ובתואר שני במנהל עסקים. אסף נולד ביוני 93', אלון ותמר התאומים נולדו בספטמבר 96'. אמיר כאדם יוזם הקים מפעל לקרמיקה וחפצי נוי, ולאחריו יחד הקמנו מפעל חינוכי המשלב הדרכה, טיולים ופעילויות טבע.

את מקומו בחברה מצא אמיר לאחר חיפוש לא קל, בשנתיים האחרונות ניהל את המתנ"ס הקהילתי בשכונת תלפיות בירושלים. בתפקיד זה ביטא אמיר את תחומי הלימוד, ישום חשיבתי וכלכלי ויכולת השפעה חינוכית, אמיר רצה לתרום, לשנות, להשפיע ובדרך חייו הצליח לעשות כן.

כחודש לפני יציאתו למילואים רואיין אמיר בחדשות הערב, לאחר שהצליח ליזום מפגש בין יהודים לערבים בכפר צור באחר. לא אחת התבטא בצורך "ליצור דיאלוג ביננו לבין שכנינו הערבים". לאורך כל האינתיפדה נשמר השקט בשכונת תלפיות וביום הנכבה, יום הנקמה, הגיעו זרי פרחים לשלום מהשכונות הערביות.

לצד עבודתו החינוכית פיקד אמיר על פלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי במילואים. אמיר וחייליו הלכו יחד ממלחמת לבנון. בתחילה היוו כפלחה"ן של חטיבת הנח"ל ולאחר מכן הועברו לחטיבת גבעתי. אמיר וחייליו בנו במסגרת המאגדת אמון, מבט, נתינה, הליכה משותפת ואהבת הארץ.

בנובמבר 2000, כשהרצון להתגייס היה מתחילת האינתיפדה, גוייסה פלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי למילואים ולמרות חוסר הידיעה לאן הולכים. אמיר האמין ביחידתו וביכולת המיקצועית שלה לבצע את משימתה בכל מקום בצורה טובה. לאחר אימון האל"ל בבא"פ לכיש נשלח לנחל אלישע. ביום ד' בערב נורתה אש לעבר מוצב נחל אלישע מכיוון החממות של יריחו. הכח התפזר בעמדות, אמיר ניסה לזהות את מקורות הירי, נורה ונהרג במקום. אמיר חטף כדור בכתף שמאל שחצה את רוחבו, פגע וריסק את כל המערכות הפנימיות. אמיר, מפקד פלוגת ההנדסה, מנהל המתנ"ס הקהילתי, בעלי ואהובי, אבא של אסף, אלון ותמר, בן, מפקד וחבר, הלך לנו כך ביום בהיר אחד. במרץ קיבלנו בשם אמיר את הפרס של קרן ירושלים על פועלו לקידום הסובלנות והדמוקרטיה.

רק עתה אני יכולה להבין מה זה להיות שייכת למשפחת השכול במדינת ישראל. אני לא לבד אבל בעצם מאוד מאוד לבד.

אם היינו יכולים לשמוע עכשיו את אמיר ומבקשים ממנו מסר לקצינים הצעירים המסר הוא כזה: "המפקדים הם המשפיעים, הם בוני הכח ומפעילי הכח, תוך מיצוי האדם כאדם בעל יושר אהבת הזולת והיכולת להנות מהטוב שבאדם. על המפקדים מוטלת האחריות לבנות דור עתיד של תורמים ונותנים, הרואים במעשיהם חשיבות עליונה תוך אמונה וערכים. יכולת זו חשובה במסגרת הצבאית והיא הכלי לאזרחים טובים יותר. מפקד טוב הוא גם אזרח טוב וכל אלו הם עתידנו".

כך בשם אמיר