תפריט נגישות

טוראי הדס יעקובי ז"ל

הדס יעקובי
בת 20 בנפלה
בת פרידה ודוד
נולדה בתל אביב
בכ"א בניסן תשל"ח, 27/4/1978
התגוררה בבת ים
שרתה בחיל הלוגיסטיקה
יחידה: בה"ד 12
התגייסה ב-21/7/1997
נפלה בעת שירותה
בד' בטבת תשנ"ח, 2/1/1998
מקום נפילה: בה"ד 12
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: חולון
חלקה: 8, שורה: 5.
הותירה: אם, אב ואח - עובד

קורות חיים

בת פרידה ודוד. נולדה בבת ים ביום כ"א בניסן תשל"ח (27.4.1978), ערב שביעי של פסח. אחות לעובד, הבוגר ממנה בשנה וחצי. כבר בהיותה פעוטה התפתחה הדס במהירות והפגינה אינטליגנציה ורצון משלה, שהתבטאו בבית ובגן ובדרישתה להשתתף בכל תפקיד בחגיגות. בילדותה, התגרשו הוריה של הדס והיא גדלה עם אחיה בבית אמה. אביה נישא בשנית ונולדה לו בת, אודליה.

הדס החלה את לימודיה בבית-הספר היסודי 'שרת' בבת ים. הדס אהבה לקרוא ספרים מכל תחום, הספרניות בספריות השונות הכירוה ונהגו לשמור בעבורה ספרים שביקשה. לצד אהבת הקריאה התפתחה אצל הדס אהבת הכתיבה. היא נהגה 'לכתוב למגירה', ולהעלות על הכתב את תחושותיה השונות, בשירים ובהרהורים. בבית-הספר היסודי למדה בחוגים שונים: ציור, קרמיקה, נגינה, ספורט, ג'ז ודרמה, ובמקביל החלה לעבוד בשמרטפות. היתה אחראית ואהובה על הילדים ועל אמהותיהם, שסמכו עליה, וכך גדלה להיות נערה בוגרת ואחראית.

הדס המשיכה את לימודיה בבית-הספר התיכון 'חשמונאים' בבת ים. היא סיימה את כיתה ט' בהצטיינות והשתתפה בשיעורי דרמה, תחום שאהבה במיוחד, בתיאטרון 'הבימה' לנוער

בתל אביב. בכיתה י"א החלה לעבוד במלצרות בשעות הצהרים והערב, מתוך רצון להיות עצמאית.

להדס היה חשוב להשקיע כדי להצטיין. כאשר סיימה את התיכון במגמה ביולוגית-כימית זכתה בתעודת 'מצטיינת כיתתית' בשל הישגיה.

הדס הצטיינה גם בספורט ובמיוחד בריצה. היא השתתפה בתחרויות מטעם בית-ספרה וזכתה במדליות ובתעודות. גם בצבא, במהלך קורס הקצינות, קיבלה תעודת הצטיינות.

כילדה וכנערה, היתה הדס חברותית ומקובלת, אהבה לשיר, לרקוד ולבלות, התבלטה בכל מסיבה ופגישה ורכשה חברים וחברות. היא נהגה להשקיע בחבריה, ואהבה לעזור לאנשים בכל מקום, זמן ומצב. חבריה ידעו, שתמיד ניתן לפנות אליה ולקבל הדרכה ועצה מתוך אהבה רבה. צדק חברתי, יושר, אמינות ורגישות לזולת, היו חשובים לה מאוד. היא היתה נעצבת מסרט, סיפור או ספר על אדם במצוקה, והיתה ידועה בבית-הספר ומחוצה לו כאחת שאיכפת לה, שיודעת ומוכנה תמיד לעזור ולפתור כל בעיה בשעת משבר, אחת שנותנת את הנשמה ואת הלב למען חבריה וחברותיה.

הדס ציפתה ליום גיוסה, בשלהי יולי 7991, שהיה מהמאושרים בחייה. בחופשותיה מהצבא היתה חוזרת ומספרת באושר על חוויותיה מהטירונות. היא היתה גאה במדים ובנשק, והיתה 'מורעלת' על הצבא וכל מה שקשור בו.

בסיום הטירונות התקבלה הדס לקורס קצינות תחזוקה ייעודי. הדס ציפתה בקוצר רוח לקבל את 'הסיכה והארון' בתום הקורס, ותיכננה להמשיך את שירותה בצבא הקבע. במהלך הקורס התבלטה הדס בכושר מנהיגותה, התנדבה למשימות רבות ועזרה לצוערות. מפקדיה התרשמו כי היא בעלת ביטחון עצמי, שפה רהוטה ומגלה בקיאות בחומר. הדס נהגה להשקיע במטלות השונות ולבצע אותן היטב, בצורה עניינית, יסודית ומעמיקה.

ביום ד' בטבת תשנ"ח (2.1.1998) נפלה הדס בעת שירותה והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון.

אל"ם סוזי, מפקדת היחידה, כתבה לזכרה: "... כבר בתחילת קורס הקצינות, הביעה הדס את רצונה העז לשרת ולתרום, מתוך אמונה בצה"ל וחשיבותו למדינה. הדס ראתה במערכת הצבאית מקום שבו תוכל להתפתח ולהביא לידי ביטוי את כישוריה האישיים ולמן תחילת הקורס השתלבה הדס היטב, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית. במהלך ההכשרה בא הדבר לידי ביטוי בהישגים גבוהים, במעורבות אישית, בהפגנת ביטחון עצמי ובשאיפה לשלמות הביצוע..."

מתוך דברים שכתב ידידה, שאול סרור, לאחר מותה: "נצח, אומרים שזו מלה קצרה עם משמעות ארוכה. רגשות שנמצאים בלב בני האדם יוצרים מעגל ובתוך המעגל יש אהבה שבוערת יותר מאש גדולה. את אש האהבה כולנו נותנים לך הדס. יד שחשה, עין שראתה, אוזן שהאזינה. ידעו כי זו לא סתם ילדה... מה שנשאר לי עכשיו זה זיכרונות של צחוק, חיבוקים ונשיקות. אני זוכר איך היית רודפת אחרי כדי לחבק ולנשק אותי וכל הזמן הייתי מתחבא. את גרמת לי לצחוק. הזמן רץ מהר, יום אחרי יום, מרפא את הפצע אבל הצלקת לא תיעלם לעולם. היא תזכיר לי ולכל מי שהכיר אותך, שאת היית איתנו. את, הדס יעקובי - את היית מלאך גם בחיים. עזרת לכל מי שביקש ממך עזרה, את חייכת תמיד לכולם. פרידה, הדס היא בחורה נפלאה בכל מקום שהיא נמצאת בו היא מסתדרת וכל מי שמכיר אותה יודע כמה מתוקה היא, כמה היא מעריכה וכמה אוהבים אותה..."

שיר שכתבה הדס לחברה קרובה: "אהבתי אותך בהרבה צורות / אהבה שלמה וחצויה / אהבתי אותך בהרבה צבעים / בכחול, בוורוד, בטורקיז, בירוק / אהבתי אותך כשבכית וכשצחקת / אהבתי אותך על אזרחי ומדים / אהבתי אותך כשעשית שטויות / וגם לא אהבתי אותך לפעמים / אבל תמיד ידעתי שאת זו באמת / שתהיה לי חברה טובה לעד / ועכשיו את הולכת לי / ומשאירה אותי כאן בחושך לבד / ואולי גם אני אעזוב יום אחד / אפרוש כנפיים ואעוף, לא לבד / כי אז אחפש אותך. / אבל מה שחשוב זה / לא מה, לא מי, לא למה / אלא פשוט שאני / אוהבת אותך / חברה טובה. / חברת אמת / חברה שלי, / ועצוב לי עכשיו וקשה בלעדיך / אבל עם כל כך הרבה זיכרונות / אז אשרוד בינתיים".

לאחר שנת האבל, במטרה להנציח את זיכרה של הדס בצורה מכובדת ומתאימה לאישיותה, פנתה משפחתה של הדס לרשויות הרווחה בעיר, ובעזרתו ובפועלו של יגאל סמוך, נמצא 'בית חם' לנערות ובאוקטובר 2000 הוסב רשמית שמו ל'בית הדס'. הבית מעניק חום ואהבה רבה ומענה לנערות מתבגרות. לו הדס היתה יכולה לראות ולשמוע מה נעשה בבית זה היא היתה בוודאי מרוצה ומאושרת מפרוייקט זה הקרוי על שמה, 'בית הדס'.

בניית אתרים: