תפריט נגישות

סרן ערן שמיר ז"ל

ערן שמיר
בן 22 בנפלו
בן הדסי ודובי
נולד במזכרת בתיה
בי"ב בחשוון תשל"ה, 28/10/1974
התגורר במזכרת בתיה
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: פלס"ר
התגייס ב-6.12.1993
נפל בקרב
בט' באייר תשנ"ז, 15/5/1997
מקום נפילה: כפר קיליה
באזור לבנון
מקום קבורה: מזכרת בתיה

קורות חיים

ערן נולד בי"ב במרחשון התשל"ה (28.10.1974) להוריו הדסי ודובי, אח לדקלה ולאלישע. היה זה בתקופה בה בנו את ביתם במזכרת בתיה. כשנתיים לאחר הולדתו, בר"ח אייר התשל"ז, נפל אביו, סגן מפקד גדוד נ"ט בצנחנים, בתאונת אימונים, כשהוא מותיר אחריו משפחה קטנה, כואבת אך מלוכדת. ערן, האח הצעיר, הקרין בילדותו מזג טוב וכך מילא את הבית בשפע חום ואהבה, שמחת חיים ואושר רב.

ערן למד בביה"ס הממ"ד "תחכמוני" ולאחר מכן בתיכון "אמי"ת" ברחובות, וגיבש את אישיותו סביב ערכי היהדות ואהבת העם והארץ. נוף ילדותו של ערן היה המושבה הותיקה מזכרת בתיה. השדות, המטעים, הכרמים והפרדסים, משוכות הצבר והשיטה.

משחר ילדותו אהב לשוטט ברחבי המושבה ובמרחבי הטבע באזור. למד לזהות פרחים וצמחים, בעלי-חיים, ציפורים ומאובנים. ליקט בשקידה אבנים מיוחדות, שלדי בעלי-חיים, זרעי צמחים ואפילו צנפות של תנשמות. חקר ביסודיות את תולדות המושבה, שתה בצמא את סיפוריהם וקורותיהם של ראשוני הישוב ולמד את מורשתם. מנעוריו היה סייר מובהק. תרמילו היה מצוייד תמיד בסידור, טלית ולצידם משקפת, מצפן ומפות, ספרי תנ"ך וידיעת הארץ, מגדירי ציפורים וצמחים, וכמובן ספרי שירה. בטיוליו הרבים נהג לעיין בספרים, לסמן במפות את השבילים אותם "כבשו" רגליו וכל זאת, כששירה מתרוננת בפיו. בהיותו תלמיד תיכון התנדב להדריך במוזיאון המושבה ומבקרים רבים זכו לשמוע מפיו סיפורי ראשונים ומורשת-ציונות, אגב סיור ברחובות המשוחזרים, הכרות עם בית-הכנסת הישן והתוודעות לבית הקברות, שבו נטמנו ראשוני הישוב. ערן, חדור מוטיבציה ורווי אידיאלים, בחר בטרם גיוסו לצבא לתרום את חלקו כמדריך בבית ספר שדה "קשת יהונתן" שברמת הגולן.

בשנה הנפלאה הזו חברו בו יחד אהבת הארץ, נופיה ואנשיה, כשהוא מתמסר להדרכה בכל מאודו. בצניעות וענווה, בחיוך ובקשר חם שיצר, רצה להעביר למטיילים הרבים מאהבתו לטבע ולנוף, להעמיק את ידיעותיהם בחבלי הארץ, ולהקנות מורשת קרב שחדרה עמוק לתודעתם. ערן האמין מאוד בשליחותו, ובאחד מפנקסיו, שהיו תמיד בכיס חולצתו, מצאנו קטע שכתב לעצמו, מדברי זאב וילנאי: "רק כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, רואה את שרידיה הקדומים וישוביה החדשים אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזאת". כשהגיעה שעתו להתגייס, טבעי ומובן היה, שערן יבחר להתנדב לשירות בחטיבת הצנחנים. הוא הגיע ל"סיירת" ועבר מסלול מפרך ומלא אתגרים, אשר דרש ממנו כוחות נפש עצומים. ערן סיים בהצלחה את המסלול, יצא לקורס קצינים ושב לפלוגת הסיור, כאן קיבל לידיו צוות צעיר: "צוות ערן". מפקדיו וחייליו מספרים בהערצה כי היה מפקד וקצין שנדיר למצוא. השקיע רבות בטיפוח הצוות וגיבש אותו, תוך העברת מסרים שהיו חשובים לו: טיפוח המצוינות, עזרה לזולת, אמינות, יכולת עמידה בקשיים ומעל לכל - האדם והארץ.

ערכיות, מורשת העם, אהבת הטבע וידיעת הארץ, עמדו אצלו בקנה אחד עם מקצועיות, חיילות והקפדה על משמעת, ובסיום תפקידו עם חייליו היו הם לא רק לוחמים מיומנים יותר, אלא גם בני אדם טובים יותר.

ערן נהג ליחד זמן, תוך כדי שגרת האימונים, להנחלת זיכרון הנופלים ושינן באוזני חייליו: "חייבים לזכור תמיד את אלה שבזכותם אנו חיים". ערן קרב ואימץ את זכר נופלי היחידה והקפיד לספר על כל לוחם, קורות חייו ומורשתו. חייליו מצטטים בחיוך את ששמעו מפיו אינספור פעמים: "זיכרו, ארץ ישראל נקנית ביסורים!". לאחר שסיים תפקידו כמפקד צוות, תפקיד שהגדיר כ"תפקיד חייו", שימש ביחידה לפרק זמן קצין מבצעים ותפקידו האחרון היה סגן מפקד הסיירת. בתפקידי פיקוד אלה היה מעורב ברוב פעולותיה של היחידה ובמיוחד בפעילות מבצעית בדרום לבנון, בה ראה את שיא יכולתו לתרום לביטחון המדינה.

אביב 97, במבצע מיוחד של סיירת הצנחנים צפונית לרצועת הביטחון של דרום לבנון, יצא ערן כסגן מפקד הכח להגן על ביטחון ישובי הצפון. בט' באייר התשנ"ז, 15.5.97, לאחר שתי יממות ובמהלך המבצע, נתקל הכח בחוליית מחבלים והחל קרב בעומק הלבנון תוך שהוא מפקד על הלוחמים בשטח ומהווה דוגמא אישית לשליטה במצב, בקור רוח ובחיילות למופת.

ערן תואר ע"י הרמטכ"ל כ"קצין למופת שמילא את תפקידו במקצועיות ובדייקנות והיה לדמות נערצת בקרב הסובבים אותו. בלט באהבת המולדת והיה אהוב ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד".

ערן היה קשור מאוד למשפחתו. בן ואח קרוב ומסור. היה מלא באהבה לכל בריה ולכל נברא בצלם. היתה בו אמונה בה', באדם וביקום. מחובר היה לכל ילד וזקן, ולבעלי כל השקפה. פתוח, שופע חיים ויצר קשר חם עם כל אחד. חבר אמיתי האוהב את הבריות במלוא המובן. ילד טבע מלא שמחה וחדווה, שמסמלי ההיכרות עימו היה החיוך הענק והשופע. ערן במאור פנים ומשפיע על זולתו חום ואהבה. והשירה... שירת ארץ ישראל היפה על לחניה המתנגנים בפיו תואמים תמיד למועד ולמקום. אחד ממוקירי זיכרו הוסיף ואמר: "יחד עם היותו פרח עדין ונדיר - היה בו חוש מנהיגות של "ממני תראו וכן תעשו" תמיד מקרין דוגמא אישית. לאחר שני עשורים של יגון וכמיהה לאבא דובי ז"ל - נטמן ערן בבית העלמין במושבה בה צמח, לצידם של ותיקי הישוב וראשוניו, שהיו לו מופת בחייו. השאיר משפחה כואבת ומתגעגעת ומעגל ידידים עצום, הנוצרים את זכרו בליבם.

"טוב ה' ולא יוסיף עוד לייסרה... לאורו ניסע ונלך" (מתוך "ארזי הלבנון" קינה לט' באב על עשרת הרוגי מלכות)

בניית אתרים: