"אז מה פולי, זיכרונות? זה כל מה שנשאר לנו? זה מה שמגיע לנו? אתה לא חושב שזה מעט מדי בשביל כל מה שעברנו? אנחנו מצטערים אבל אנחנו לא מסתפקים בזה ומסרבים לקבל את זה, אבל הזמן - הוא דואג להטמיע בנו את העובדה שאתה לא כאן וככל שהוא רץ כך זה כואב יותר. להמשיך קדימה? איך? פולי לא כאן, עם מי נמשיך - לבד ? זו המשימה שהדבקות בה היא קשה - אולי קשה מאוד ולבד לא יהיה קל, אז אנו מבקשים ממך בבקשה קטנה - עזור לנו, עזור למשפחתך - עזור לכולנו לחזור לשיגרה שבלעדיך כל כך קשה. דבר קטן נוסף רצינו להגיד שהגעגוע אליך עם הזמן מעמיק. זיו פנים וחיוך קטן - זה מה שחסר ממך - ממתן. אז כשדמעות וצער חונקות את גרוננו אנו מסרבים אך נאלצים לומר שלום, שלום לך אח יקר".