4.12.00
מכתב למתני:
נתחיל במזל טוב, אתה כבר בן 24, לפני חתונה, אחרי הטיול אשר אתה ואלה עשיתם למזרח, אני כל כך גאה בך על קבלתך ללימודי המשפטים - תמיד היית ווינר אותך אף אחד לא הצליח לשבור, קשיים לא הפריעו לך - נהפוך הוא הם רק חיזקו אתך והפכו את המטרה למעניינת יותר - ככל שיותר קשה - לך יותר טוב, אני יושב בבודפשט וכבר מחכה שתבוא לעבוד איתי בחברה - אם ישנו שותף אשר ניתן לסמוך עליו במאה אחוז - זה רק אתה, מקצוען!!
זה צריך היה להיות נוסח המכתב או הגלויה אשר הייתי כותב לך משם, אבל זה כל כך רחוק מהמציאות, אתה כל החיים תישאר בן 20 תמיד תהיה כאן בהר הרצל, לא תזדקן לא תתאכזב, לא תיפול ולא תקום לחשוב שלך ולאלה לא יהיו ילדים בלונדינים קטנים שיכפול שלך, זה לא נקלט ולא מובן, אומרים שהזמן עושה את שלו - את שלי הוא בטח לא עשה, חשבתי שעם השנים הכאב המציק הזה אשר לא מרפה, ידעך יתעמם - אבל לא, הכאב מלווה לכל מקום ולא נותן מנוח.
לפני כמה ימים חגגו לי יום הולדת, תאריך מצוין בחרתי לעצמי, או אתה לעצמך, כל המשפחה ואורית ואיילון היו, העלנו זיכרונות מהעבר מכפר חיטים צחקנו כל הערב בלי הפסקה - אבל למה, למה בבוקר התעוררתי עם כר רטוב? כנראה שבכל זאת משהו היה חסר, התמונה לא מושלמת בלעדיך את כולם ניתן לשקר ולהעמיד פנים אך כנראה שאת הלב לא, הכאב המרגיז הזה אשר תמיד נמצא שם, לא נותן מנוח לא נותן לחיות, למרות שהמשפחה נראית למראית עין שמחה וכאילו ממשיכים כמו פעם - הכאב והגעגוע הזה לא מרפים.
מתני - אנחנו פגועים וכואבים כל כך, לקחת מאתנו את היכולת לשמוח בצורה נקייה ואמיתית, אני חי בתחושה שלמרות שהכל נהדר כל רגע יבוא הכאב ויתן את המכה שלו.
מאז שנהרגת אני עצוב ובודד, בודד למרות העובדה שתמיד מוקף באנשים משפחה תומכת ובאישה מקסימה, הייתי מוכן להקריב הכל רק כדי לחבק אותך, לשמוע את העצות שלך, לחבק חזק חזק את הגו הגדול הזה שלך ולשמוע את קולך.
אני שואל את עצמי, מה הייתה התכונה אשר אפיינה אותך ביותר, מה הוא הדבר אשר מסמל את מתני שלנו בצורה הכי אמיתית, אני חושב כי התשובה היא שמגיל צעיר היה נראה כי הבנת, הבנת את הפרנציפ של החיים, לך לא היו בעיות מיוחדות עם גיל ההתבגרות, לימודים אהבות ושאר בעיות שמציקות לאנשים נורמלים, למרות שהיית בן 3 או 4 כבר היית נוהג ללכת לישון מבלי שאף אחד יצטרך להגיד לך את זה, באמצע משחק כדורסל מרתק יכולת לפתע לקום לסדר את התיק והבגדים למחר וללכת לישון - תמיד בקונטרול, משמעת עצמית של אדם צעיר אבל בפנים מבוגר כל כך - כאילו הבנת בדיוק לאן הולכים, את המטרה האמיתית בחיים המוזרים האלו, הבנת כי לך יש טארגט ואליו הולכים מבלי לשאול יותר מידי שאלות ממלאים את המשימה בצורה מושלמת / פטאלית.
מצד אחד נשמע שזוהי תכונה מצויינת אך מצד שני זה מה שהרג אותך, אתה לא היית מוכן להתמודד עם כישלון המשימה ההיא במימי הים התיכון - כישלון הוא לאחרים - אתה שילמת תשלום גדול מידי אשר אנחנו משלמים עליו עד היום.
אלוהים אני פונה אליך בבקשה, שמור עליו שם למעלה - הוא נראה לך חזק וקשוח, אבל בפנים הוא כל כך רגיש ועדין.
מתני אני כל כך שמח שהייתה לי הזכות להיות אחיך - אפילו שזה רק ל-20 שנה.