ב-19 באוקטובר היינו בארץ גושן. בבוקר אותו יום ניהלנו מלחמה סטאטית עם כוחות אוייב עודפים. חיסלנו מערך נ"ט וכן סוללות-תותחים. לקראת אחר-הצהריים, לאחר סיום המשימה הראשונה, קיבלנו משימה נוספת: לחסל מערך טילי נ"מ שהיווה מיטרד לחיל-האוויר שלנו.
נורתה עלינו אש מן המארב. פגיעה ישירה. אנשי הצוות נחלצו בכוחות עצמם. את חיים ראיתי כשהוא רץ לעברנו באיגוף גדול סביב הטנק הפגוע ומנסה לסייע לנחלצים. נאספנו והועברנו לנקודת פינוי נפגעים. העבירו אותנו לבית-חולים בעורף.
רק שבוע שהיתי במחיצתו של חיים. שבוע של קרבות: רגעים שבהם נבחן האדם באמת. חיים היה אדם פאנטאסטי, חיים כאדם לוחם, וחיים כאדם אוהב. אשתו ומשפחתו היו אהבת חייו. הוא לא פסק לדבר עליהם. כמה הוא אוהב אותם ומתגעגע אליהם. והדבר הראשון שעלה על שפתיו לאחר הפגיעה היה - הוריו ואשתו, מה הם עושים? איך הם מסתדרים ואיך יגיבו כשיוודע להם דבר הפציעה...