אביטל
התכנסנו כאן היום להתייחד איתך
30 יום מאז עזיבתך ועדיין איננו מאמנים שאת לא איתנו.
אביטל
לפני כ - 11 שנים המחלה הארורה הגיע גם אלייך, כשאמא ואני הגענו את בטח זוכרת ... בבית הישן
אמרת לנו שבסך הכול מה שאת רוצה זה לחיות בשקט.
טוב אז השקט לא טרח להגיע אלייך כל אותן השנים, וכמו מדי יום אנחנו נמצאים במלחמת הקיום היום יומי ואת נלחמת במחלה הארורה שלא הרפתה ממך אפילו ולו לרגע קט. תמיד לבד אף פעם לא ביקשת עזרה מאף אחד, גידלת בגאווה גדולה את בועז ושני וכמובן שאמא ואבא לא עזבו אותך לרגע, איך היית אומרת לכולם כל הזמן אני כבר מזמן שברתי את כל המוסכמות.
אביטל
את ניצחת אותה את המחלה הארורה יום ויום - ובכל בוקר מחדש,
ביום שישי בתאריך השני בינואר 2009 שעה 6:22 בבוקר - רשמת לנו לאחייך בוקר טוב עולם צריך לקום ולהתעורר יום שישי היום ואפילו הוספת סימן קריאה, אופטימיות ושמחה שקשה למצוא כמותה.
אביטל
את לא ידעת או אולי אנו אלא שלא ידענו שזה היה היום השישי האחרון שלך איתנו.
אביטל
גם ברגעייך הקשים היית אורזת את כוחותייך ונוסעת עם שני ובועז לבתי חולים לתת קצת שמחת חיים לילדים חולי סרטן, כמדומני זה היה תמיד בחג הפורים בשבילך הנתינה זה היה הדבר החשוב ביותר. אפילו ברגעייך האחרונים עם שארית כוחותייך ביקשת מהאחיינים מהאחים וכמובן מילדייך שלא נשכח את הנתינה כי הנתינה זה הדבר החשוב בחיים רק עם הנתינה אפשר לחיות בשלווה, בשבילך חיוך של ילד נתן לך את הכוחות לקום מחדש ולהמשיך להלחם במחלה.
אפילו לפני שנתיים כשהמחלה החליטה להציק לך שוב והפעם בגדול לא היה לך את הכוחות להסתובב בבתי החולים לשמח ילדים זה היה יום שישי התנדבות בעמותת עלם נערות במצוקה אמרת לי אחותי אני לא יכולה אין לי כוחות לקום ולבוא, אני לא יודעת מ - אין ארזת את כל כוחותייך הגעת לייער ואמרת "הנה הגעתי אני לא יכולה להמשיך לשכב כשאני יודעת שנמצאות כאן קרוב לבית נערות שאני יכולה לשמח", וכמובן איך לא? הבאת איתך את כל הציוד, עמדת בקור ביער גמזו עם שני הילה ואמא והכנתן מתנות לילדות עד שכבר לא היה לך כוח. את בטח זוכרת מה אמרת לי כשהבנות קיבלו את המתנות " את רואה אחותי החיוך הזה של הילדה שווה חיים שלמים".
אביטל
אני מזכירה לך רק קמצוץ ממה שהיית וממה שהותרת אחרייך, את זו שהיית מעודדת את האחרים ומחדירה בהם אופטימיות וכוח במקום שהם יעודדו אותך.
בועז שני -
אמא ידעה מתי היא צריכה לקום ולהגיד לנו שלום, לרגע הזה היא רק חיכתה שאתה בועז ואת שני תהיו מספיק בוגרים לקבלת החלטות משלכם אמא ידעה להטמיע בכם את הערכים הידע התבונה וכמובן את החכמה שלה, אני יודעת וכולם כאן יודעים שאתם תדעו להמשיך את דרכה של אמא בדיוק כפי שרצתה ואיך היא תמיד הייתה אומרת יש לי ילדים לתפארת.
אמא אבא -
אתם בטח זוכרים את השיחה אחרונה שלנו עם אביטל כן אותו יום שישי שהעירה את כולם לבוקר חדש ואותו יום שישי שרקדה לנו בחדר עם הכותונת הכתומה של בית החולים לאחר מקלחת חמה ולאחר שגילתה סוד חשוב - וכשישבה על המיטה אמרה שהיא שמחה ללכת בידיעה מוחלטת שגם את אמא וגם אתה אבא תשמרו על בועז ושני ותמיד תתמכו בהם אני יודעת כי רק בידיכם יכולתי להפקיד את ילדיי.
אביטל
אנו אוהבים אותך המון ובליבנו תישארי תמיד.
היי שלום אביטל גבאי לבית משפחת שמעון
היי שלום אחות יקרה
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ........ (אמן)