במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו-ידידו: "בגדוד שימש דובי, בנוסף לתפקידו כמפקד, גם מעין 'כותל מערבי' לשטיחת טענותיהם ובעיותיהם של החיילים. דובי היה מקשיב, רושם בפנקס הקטן, ותמיד נרתם לעזור ולסייע, לנחם ולעודד, וכל-זה עם חיוך מלבב ועם עיניים מאירות. גילה יחס אנושי לפקודיו ועם- זאת נהג בקפידה בכל הקשור לדרישות מחייליו ולטיב ביצוע משימותיהם. דובי היה אישיות דומיננטית ורישומו ניכר בכל פעולותיו של הגדוד שבו צמח והתפתח. הוא היה איש מעש, שקט ומופנם, ער ורגיש לסביבתו, קולט ושופט את ההתרחשויות ופועל על-פי דרכו השקטה והעקבית - 'תמיד קדימה'.