דמותך ניצבת מול עיני, עדיין באותה שמלה צהובה שלבשת בלילה ההוא,
וצחוק מתגלגל שצחקנו יחד, מהדהד באוזניי ומנסה לנצח את רחשי הפיצוץ הנורא עדיין מספרת לי את כל הסודות הכמוסים, גם בלילה ההוא התוודית על עוד כמה.
וכעת מפנה שאלה לה', שיגיד ויספר לי - למה??
בלילה ההוא השקנו כוסית, אמרנו יחד "לחיים", ובאירוניה טראגית קרה בדיוק ההיפך.
בלילה ההוא שיחקנו באותו הסרט, אז למה ה' הפריד לקראת הסוף??
אומרים, כי חברים טובים בחייהם ובמותם לא נפרדים,
ובלילה ההוא, כן המוות הפריד, בצורה אכזרית, ללא התראה, ללא הכנות מוקדמות באש ובמים הולכות חברות,
אז למה ה', האש הזאת, היא שהפרידה בינינו בלילה ההוא??
ככל שחולפים הימים הכאב מעמיק, ותופס לו מקום נכבד בליבי,
את את עדיין איתי, יערית,
ותהיי עימי לנצח, בדיוק כפי שהיינו יחד, בלילה ההוא.
רזי.