בן גניה ושמואל. נולד ביום י"ג בסיוון תש"ך (8.6.1960), בלוד. הוריו, ניצולי שואה, היו ממייסדי העיר לוד כשהוקמה מדינת ישראל. גרשון למד בבית-הספר היסודי "המעפילים" בלוד ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט", על יד התעשייה האווירית. במשך שש שנים היה חניך בתנועת "הצופים". שיחק כדורסל ב"הפועל לוד" בקבוצת הילדים, הנערים והבוגרים, היה מאמן וכיהן כחבר הנהלת המועדון.
בתחילת חודש נובמבר 1978 גויס גרשון לשירות חובה בצה"ל ובתום הטירונות, הוצב לחיל האוויר והחל את תפקידו כמכונאי מטוסי בוכנה.
לאחר תקופה ביקש גרשון העברה ליחידה קרבית מובחרת של חיל האוויר. בבקשתו כתב: "...אני רואה ביחידה זו אתגר...". בקשתו נדחתה עקב היותו חיוני ביחידתו. בשנת 1980, יצא גרשון לקורס קצינים בסיסי, עבר השלמה של קורס קציני תחזוקה, קציני מינהלה ומילא תפקידים שונים בחיל האוויר. בסיום קורס קציני מינהלה מתקדם, כתב מפקדו: "משכמו ומעלה! רציני ודינמי... משמש דוגמה אישית ליושר ומהימנות", גרשון מילא מספר תפקידים בהצלחה מרובה, ובמקביל, נשלח להעשרת השכלתו: הוא למד באוניברסיטת חיפה בקורס "ארגון וניהול מתקדם", בטכניון בקורס "ניהול הספקה ורכש" והשתלם במדרשה החינוכית בהר גילה בהכשרה חינוכית מיוחדת לקצינים. גרשון סיים את הקורס לפיקוד ומטה והשלים לימודיו לתואר ראשון. הוא התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד דרגת סרן ובחודש פברואר 1989 הועלה גרשון לדרגת רס"ן, בנוהל קיצור פז"מ. בשנת 1994, קיבל גרשון את המינוי למפקד טייסת מינהלה בבסיס חיל האוויר בלוד ונבחר לקידום לדרגת סגן-אלוף. גרשון, שהמצוינות
היתה נר לרגליו, ידע כי מעתה נפתח פרק חדש בחייו.
תוך מילוי תפקידיו, הקדיש גרשון מזמנו לטיפול בחיילים בודדים, יוצאי אתיופיה,
ושימש כחונך לילדים בלוד במסגרת פו"מ, בשיתוף היחידה לקידום נוער בעיריית לוד. בחוות הדעת על קצינים כתבו מפקדיו: "קצין מצוין! מפקד בחסד! איש מקצוע נדיר עם כושר ביצוע מעולה ויכולת להכיר כל נושא במהירות וביסודיות. מקורי במחשבתו, בעל יוזמה ומעוף, המבצע משימות גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לתפקידו הנוכחי. מקרין מאישיותו על פקודיו".
במהלך שירותו נישא גרשון לחברתו יעל לבית פינצ'בסקי, והשניים הקימו ביתם בלוד, שם גידלו את שלושת ילדיהם - מור, נוי ואוהד. גרשון היה איש משפחה למופת והשכיל לעניין ולשלב את בני משפחתו בתפקידיו השונים.
ביום 8.7.1994, נפצע גרשון באורח אנוש בתאונת דרכים כאשר נסע, בחברת בנו ואחיינו, לביתו ביישוב רעות, אליו התעתד לעבור לקראת תפקידו החדש. לאחר עשרה ימי מאבק, ביום י' באב תשנ"ד (18.7.1994), נפטר גרשון מפצעיו. התאונה אירעה שלושה שבועות לפני תחילת התפקיד החדש וטקס קבלת דרגת סגן-אלוף.
גרשון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בלוד. בן שלושים וארבע היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה, שתי בנות ובן, הורים ושתי אחיות - שושנה וחיה.
במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "...גרשון הצטיין בכל התפקידים אשר ביצע. היה מפקד נערץ וידיד נפש לרבים מאתנו. בלט בטוב לבו, ברוחו הספורטיבית ובמסירותו לבני משפחתו ולפקודיו. אדם פיקח, אמיץ, צנוע ועניו, שהשרה סביבו אווירה של נועם הליכות, בגרות ואהבת הזולת".