יום הזיכרון הוא למי שלא פגש שכול,
כי לנו השכול הוא צל, הוא לרגע לא מתבטל
נצמד חזק מהרגע הראשון ולא מרפא
אפילו שהולכים לישון.
קשה מאוד להסתדר איתו, הוא מתערב בהכל
בלי שישאלו אותו, ושואל שאלות כמו ילד
דורש תשובות עוד ועוד, וקשה איתו להמשיך לצעוד.
אבל ברגע שמחליטים לצידו לצעוד, קל יותר
כי אז מתחילים לראות קצת אור ויותר שמחה.
אז בואו נביט אל השמים ונתפלל כי לא נראה עוד צער שכול
ושלום ישכון במדינתנו
אמן.
רבקה טולדנו