"לפעמים אני שואל את עצמי כיצד להגדיר את גבריאל ז"ל, אח? חבר? מבחינה ביולוגית הוא היה אחי הגדול ממני בשנה ומחצה. למעשה היה חבר קרוב ואהוב. כאשר הייתי צריך אותו, תמיד עמד לצידי וכמו כן ידע, כי אני עומד תמיד לרשותו. בחטיבת הביניים ניסו שלושה בנים להשתלט על הכיתה והציקו לאחת הבנות. היתה זו דווקא נערה שיזמה חרם ממושך עליו, בעבר, בבית הספר היסודי. גבי לא ידע לשמור טינה, והחליט, כי גם במחיר התמודדות פיסית, יש להפסיק את התעללותם בה. הוא נאלץ להאבק בשלושה כאחד ולא יצא מנוצח ב'קרב'. במשך הזמן הפכו השלושה לחבריו הטובים וגם יתר התלמידים בכיתה, ידעו להעריך אותו על פי תכונותיו המיוחדות.
שנינו שחקנו בקבוצות הנערים של מועדון הכדורגל בעיר. אני הייתי שחקן ב'הרכב הראשון' וחשבתי, בהיותי משוחד, שגם את גבי צריך לשתף בו ניסיתי לשכנע את המאמן לשבץ אותו, אך גבי בנדיבות ליבו וברוחו הספורטיבית מנע זאת, וטען כי אילו היו השגיו כשלי, היה משחק בהרכב. יש לאפשר למאמן לעשות את עבודתו, על פי שיקול דעתו המקצועית וללא משוא פנים.
זו היתה דרכו הייחודית של גבי, היה מנתח דברים בצורה הגיונית, בלי לערב רגשות בעובדות. כאשר מאבק מסויים נגע לו אישית, היה משתדל להשיג את מטרותיו בזכות ולא בחסד. כאשר האמין בצידקתו, לא נרתע ומיצה את העניין עד תומו, ללא חשש מהתוצאות ומן המתנגדים. תמיד שאף להגיע אל ה'צדק המוחלט'.
בכתות הגבוהות של חטיבת הביניים, למד במגמה הראלית. אצל גבי 'מת' משהו בנפשו, כאשר קבלנו את הבשורה כי אחינו חיים ז"ל נפל במלחמת יום הכיפורים חל בו שינוי מהותי. איבד עניין בסובב אותו, אבדה לו שמחת החיים, עיניו הביעו עצב עמוק. כלפי חוץ לא הורגש השינוי, אך ממני לא יכול היה להסתיר את אבלו. הבנתי אותו כי היה קשור אל חיים יותר מכל האחים.
לאחר נופלו של חיים, חלה ירידה תלולה ביחסו ללימודים. גבי התבגר בבת-אחת, עזב את בית הספר והחליט להתגייס מוקדם. באחת השיחות היותר קשות שקיימנו טענתי כי בזמן האחרון, הוא לא חושב על עצמו בלבד ומצער את הוריו, בכך שהפסיק ללמוד. לטענתו, כי ממילא אינו מסוגל להתרכז וללמוד, עניתי, כי הבריחה מההתמודדות תגרור בעיות נוספות. גבי הפסיק את השיחה, אך כנראה התרשם מדברי, כי החל ללמוד בבית הספר אקסטרני.
במשך תקופת האשפוז של חיים ז"ל בבית החולים בתל-אביב, נסענו מדי פעם לבקרו. יום אחד נסעו אליו שוב הורינו המודאגים. הם ידעו עד כמה מצבו אנוש וכי צפויים לו טיפולים מתישים. ההורים לא שבו הביתה, גבי החליט לחפש אותם בבית החולים ונסע גם כן. אני זוכר כי היתה זו הפעם הראשונה שערערתי על החלטתו של אחי הגדול ממני. מאוד התנגדנו להשאר לבד ובחוסר ידיעה מה עלה בגורלם של ההורים ושל האח הבכור. גבי מצא את הוריו יושבים וממתינים, שעות ארוכות, לשובו של חיים מהטיפול. בינתיים התקבלה במגדל העמק הבשורה המרה, כי חיים נפטר, ונמסרה לאחים הצעירים".
"על חייו הקצרים אפשר לכתוב ספר עב-כרס. במותו השאיר אצלי חלל אשר לא ניתן למלא ומדי פעם הוא מציב בריקנותו את מחשבותי. גבי אחי וידיד נפשי, לא אשכח את השנים היפות שעברנו יחד. את הקשיים, כאבים, השבתות והמסיבות. הכל היה ונשאר חקוק בליבי כזיכרון נפלא, העולה מדי פעם וגורם לי לחייך עם דמעות בעיניים. אתה יודע אח, היית 'גדול מהחיים'!"