- נר
-
הודלק ע"י אדר עזראן בתאריך 22/04/2015
ראשית,תודה על ההזדמנות לחלוק ולשתף מזיכרונותיי ודרכי עם יובל בדומה ליובל ,אני יליד אותו שנתון וגדלנו בבת-ים לא רחוק האחד מהשניהיכרותנו הייתה דרך חברנו המשותף רונן דוידיאן שלמד איתו ובזמנו,כמובן הכל התרחש בחוץ,וזו הייתה זירת הפעילות שלנו כמתבגרים ובגילאי 10-13 בערך,בחנו את כוחנו ברחבת הכדורגל של ביה״ס גבעתי שניצבה מול ביתי,ושם נתקלתי לראשונה ביובל נמוך קומה,עם הליכת רגליים גבוהה,חיוך צחור שיניים שלא מש מפיו ובטחון שקט מלווה בכריזמה שאז לא ידענו משמעותה. משהו כמו ,תבואו איתי יהיה כייף ואני איתכם ,בתחילה היינו יריבים מרים,כמוהו כמוני -לא ידענו/אהבנו/קיבלנו את מושג ההפסד או לוותר,אני הובלתי כשחקן צעיר בשכונתי והוא במקביל בשכונתו וכשהכירו בינינו לראשונה,אני זוכר שקצת הטלתי ספק ביכולותיו בגלל קומתו הנמוכה,והחיוך הזחוח על פניו שאין מה לדאוג,ואז התגלה לי יובל האמיתי והחריף,מהיר מחשבה,חריף שכל להטוטן עם הכדור ,ויודע לשתף ולפרגן אם אתה ראויי.. היינו מוכשרים וטובים מבני גילנו וחלקנו את זה יחד כממתיקי סוד בחיוך מוסכם,ומשם המשכנו לשכונה מזיעים ומאושרים כמו שרק ילדים יודעים והנה גם עם החבר׳ה כיכבת בשובבות וחוש הומור עצמי מודע ובוגר הקסמת את כולם ואחרי כמה מפגשים כבר היינו חברים ויריבים שמכבדים במגרש ובחוץ..עברנו כמה שנים יחד ושימך יצא למרחקים כאחד התותחים ..הכרתי את אימך המקסימה ואביך הצנוע וגם אחיך הקטן שנשרך אחרייך התנצח איתך מולנו וכשהלכת העריץ מרחוק ..הו אלי הטוב כמה תמימים היינו בדור אנלוגי והכדור והחבר׳ה היו כל עולמנו ,התמודדנו,שיחקנו,צחקנו ורבנו,שרנו ובכינו-הו אבל כמה אהבנו ...לאהוב ולפרגן להוקיר ולהצחיק את כל הסובב,היה טוב ואמיתי וזוכר ונוצר כל רגע בחיי ,אלו אבני הדרך,תחנות חיי,ומעיין החיים ששאבנו ממנו עד תום ומשמש אותנו גם היום כשאנו ילדים עם כסף! המשכנו בחיינו והתפתחנו כל כחד בדרכו ,אבל לא שכחנו ,בפתח יום היצמאות ..אני מוצא עצמי מהרהר בך החבר היחיד בחיי ששכלתי ובדרך לא דרך..בשבילי אתה גיבור כאדם ואחר כך כל השאר, אף פעם לא נפרדתי ממך,ולא אפרד כי אתה זיכרון חיי בדמיוני מחייך ונותן לי את אחד המבטים השקטים והחזקים של יהיה בסדר.אוהב אותך בלב,ותמיד תשאר החבר שלי אדר עזראן מהשכונה ...!