סגן אילן גור ז"ל

קורות חיים

נולד בתאריך 21.7.1977 במלכיה. הבן הצעיר למשפחת גור. אח לחן, נימה, גלי ויאיר. ואחר כך הופיעו קרן, מורן, מעיין, יסמין ושלומי. לכל אחד מהם היה לאילן יחס מיוחד, וכל אחד מהם ראה אותו ואהב אותו באופן המיוחד לו: הבנות של נימה ראו בו אח בוגר, שלומי ראה בו אח גיבור, יסמין – אח תאום, יאיר - אח צעיר. אילן ראה בגלי מטרה אליה שאף להגיע, חן ונימה ראו אותו כבנם. ולהורים - היה פרח, פרח מיוחד במינו שגדל וצמח ופרח...

אילן נתן לכל אחד את היחס המיוחד, אהב את כולם וכולם אהבו אותו. אילן ספג במשפחה את רוח ההשגיות והתחרות ולא אהב להכשל. בחוברת בר המצווה שהוציאה כיתת יערה במלכיה, אליה השתייך אילן, נכתב עליו: אילן שורשיו בארץ וראשו בשמים. כשנשאל באותה חוברת מה תרצה להיות כשתגדל, השיב ללא היסוס: כדורסלן וטייס.

כשנשאל מה נותן לך הרגשת ביטחון, השיב: שאני מצליח. אין אלו חיים קלים להתחרות כל הזמן עם עצמך ועם חבריך ובו זמנית לשמור גם על יחסי חברות עם כולם.

למרות אופיו התחרותי וההישגי אילן עשה זאת והצליח בדרכו שלו. דווקא בבית הספר היה פחות השגי למרות שהשגיו היו בהחלט טובים. כשנשאל ע"י מוריו איך יהיה טייס אם אינו עושה את המירב, השיב: כשאגיע תראו.

עם השנים התרחב מעגל החברים של אילן:בני כיתתו ממלכיה, המחזור מ"הר וגיא", קבוצת הכדורסל נוער מגליל עליון, אחר כך בקורס טיס, ובטייסת שלו. כולם אהבוהו וכיבדו אותו והוא החזיר להם כבוד ואהבה. אילן התגייס לצבא בינואר 1996 והלך ישירות לקורס טיס.במהלך הקורס סווג למסוקי סער.

באמצע השלב המתקדם העבירו אותו למסוקי קרב. דבר שלא היה קיים עד אז. אבל מפקדיו האמינו בו וחשבו שעד סוף הקא"ם הוא ידביק את הקצב. יכולתו של אילן העמידה אותו כבר באמצע הקא"ם בשורה הראשונה של החניכים. בשבוע האחרון הגיע אילן לחופשה של סוף שבוע ארוך, עם חברתו לי. היה זה סוף שבוע מאושר לכולנו שבדיעבד התברר שזו בעצם הייתה מסיבת פרידה. כולם ממש חגגו איתו. השיא היה במסיבת פורים במלכיה שם רקד ושמח עם אחיו אחותו וחברתו. במוצאי שבת חזר לבסיסו.

ביום א' 15/3/98 יצא בבוקר לטיסת אימונים שגרתית. המדריך שלו היה תא"ל שמואל אלדר. הם טסו במבנה עם מסוק נוסף. הטיסה והתרגול היו שיגרתיים. בדרך חזרה לבסיס נשמע בקשר קולו של אילן שמשהו אינו כשורה בחלק האחורי של המסוק. מאותו רגע לקח תא''ל אלדר את הפיקוד במסוק. לרגע חשבו שהם שולטים במצב והתכוננו לנחיתה בשדה דב.

אבל כעבור מס' שניות עשה המסוק תפנית חדה, איבד את חלקו האחורי, שהתפרק באויר וצלל לים מגובה של 100 מטר מול חופי קיבוץ געש. ברגע זה אבד לנו אילן לנצח. נקטף הפרח הצעיר שבגינה שלנו והוא בן 20.