קורות חיים
בנימין, בן רוברט-מרדכי ומרטה, נולד ביום א' באב תרפ"ח (18.7.1928) בעיר קלן שבגרמניה. יחד עם משפחתו עלה ארצה בשנת תרצ"ו, חרף מאורעות הדמים הקשים, שהתרגשו על המתיישבים היהודים בארץ באותה שנה ובשנים שקדמו לה. המשפחה התיישבה בירושלים.
השם אשר ניתן לו בלידתו היה וולתר-יהודה, אלא שזמן קצר לאחר עלייתו ארצה, והוא כבן שבע, הצהיר כי ברצונו לשנות את שמו ל"בנימין".
הפליאה הראשונית של הוריו פינתה את מקומה להכרה בייחודו של בנם, אשר מגיל כה צעיר גילה נחישות וזהות ברורה עם הדרך בה בחר. את שם החיבה "בוני", העניקו לו חבריו - כינוי אשר המשיך ללוות אותו בכל מסגרות חייו.
תחושת השליחות, אשר החלה בפעולת החלפת שמו, המשיכה להנחותו גם בפעילותו החברתית בתנועת הנוער "הצופים", שירותו כנוטר בשורות הצבא הבריטי, הצטרפותו לפלמ"ח, השתתפותו במלחמת השחרור בחטיבת הראל ובפעילותו המבצעית בשירות מילואים.
שיקולים מעשיים הובילו אותו לאחר שירותו הסדיר ללימודים לטכניון בחיפה, במסגרתם רכש תעודת טכנאי מכונות. עם הכשרה זו החל לעבוד במפעל "דשנים וחומרים כימיים בע"מ" בחיפה. העבודה מילאה את יומו ואפשרה את פרנסתו, אך בוני, כשהוא מוקף תמיד בחברים החדורים יחד עמו אהבה גדולה לארץ ישראל, היה מצטייד במפות ובמצלמה והיה תר את הארץ לאורכה ולרוחבה ומתחבר אל שורשיו העתיקים.
באוגוסט 1955 נקרא בוני, יחד עם חבריו, לשירות מילואים לצורך אימון חטיבתי. עקב המצב הביטחוני המתוח עם המצרים באותה עת והתכוננות צה"ל לפעולה צבאית ברצועת עזה, הופסק האימון והשחרור משירות מילואים עוכב. יחידות החטיבה נשלחו לגזרת רצועת עזה. מספר חוליות סיור מתוך גדודו של בוני (גדוד 54) ומתוך יחידות נוספות בחטיבה (חטיבה 5 - גבעתי) נשלחו לביצוע פעולות איסוף מודיעין בשטח הרצועה במשך מספר לילות.
בלילה שבין ה- 4 ל- 5 בספטמבר 1955 יצאה חוליה של ארבעה לוחמים, בוני ביניהם, ובפיקוד קצין, לאיסוף מידע על אפשרות מיקום חסימות בעת מבצע ברצועת עזה, באזור שממערב לקיבוץ ניר-יצחק.
לאחר חצות התקרב הכוח למוצב 194, זוהה על ידי החיילים המצריים, נפתחה עליו אש, ואחד הלוחמים נהרג. בעת הנסיגה, חלפו הלוחמים בקרבת מוצב נוסף (190), עליו לא ידעו, וממנו נפתחה לעברם פעם נוספת אש, ממנה נהרג בוני במקום. הקצין ואחד הלוחמים מצאו את דרכם חזרה לשטחינו ואילו לוחם אחד נפל בשבי, ממנו חזר לאחר 15 חודשים, לאחר מבצע סיני.
פעולת החוליה של בוני לא צלחה, אך איסוף המידע על ידי החוליות השונות לימד על תנאי השטח, דרכי הגישה, אזורי התארגנות וחסימות, כמו גם על הערכות הצבא המצרי. מידע זה שימש שנה מאוחר יותר את כוחות צה"ל בעת מבצע סיני.
קיבוץ ניר יצחק, ממנו יצאו החמישה לפעולה, קרוי על שמו של האלוף יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח. שוב ניתן היה למצוא את הסמליות אשר לוותה את פעולותיו ומהלך חייו הקצרים של בוני, אשר היו מחוברים לאושיות ההגנה על המדינה שבדרך והמדינה שלאחר כינונה.
בוני מונצח בדרכים שונות ומיוחדות. כחלל הראשון של מפעל "דשנים וחומרים כימיים בע"מ" שבחיפה, הוא מונצח באנדרטה בחזית המפעל עם חללים נוספים, אשר עבדו במפעל זה.
הדירה הצנועה, אותה רכש ובה השתכן, נתרמה לאחר מותו על ידי בני משפחתו לטכניון למטרת שיכון סטודנטים הזקוקים לסיוע בפתרון דיור במהלך לימודיהם.
מפעל הנצחה מיוחד במינו הינו אכסניית הנוער ובית ההארחה "בית בנימין" בצפת, הקרויה על שמו. מיקומה של האכסניה על רקע הנוף הגלילי הקסום מזוהה היטב עם דמותו של בוני, אשר היה מחובר מאוד למורשתה של המדינה, ומה מייצג אותה יותר מהר כנען, המימצאים הארכיאולוגים הפרושים באזור ומורשת צפת, אשר גם בעת שעם ישראל היה פזור בכל תפוצות תבל, העמידה שורות של תלמידי חכמים ומקובלים, וסימלה בכך את עמידותו והישרדותו של העם היהודי בארצו.
עבודת שורשים אותה חבר בן-אחיינו מתארת בחן רב את אישיותו של בוני. בעבודה משולבים צילומים המעידים על היותו של בוני איש משפחה למופת. אמנם לא זכה לבנות קן משלו, אך נהנה מאוד מאחייניו, עליהם הרעיף את אהבתו.
דרגתו של בוני בעת מותו הייתה סמל. מסיבה שאינה ברורה לא הועלה בוני לאחר מותו לדרגת סמל ראשון לה היה זכאי. בדיוק חמישים שנה מאוחר יותר, בטקס צבאי מרגש שנערך בבית הקברות בהר הרצל בירושלים ב- 5 בספטמבר 2005, בהשתתפות בני משפחתו ונציגי חטיבה 5, הועלה בוני לדרגת סמל ראשון. בטקס זה נכחו בין השאר בניהם ובנותיהם של אחייניותיו ואחייניו של בוני, אלו המשרתים בצה"ל (סדיר ומילואים) ואלו שישרתו בשנים הקרובות. בכך, נסגר מעגל!
בוני הותיר במותו אם, אח ואחות. אחד מאחייניו נקרא על שמו.