תפריט נגישות

סרן שמואל שמוליק בן גרשון ז"ל

שמואל בן גרשון
בן 20 בנפלו
בן זלינה ומשה
נולד בירושלים
בי"ג באדר ב' תשל"ג, 17/3/1973
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 124
התגייס ב-יולי 1991
נפל בעת מילוי תפקידו
בד' בטבת תשנ"ה, 6/12/1994
מקום נפילה: פלמחים
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 9, שורה: 22, קבר: 05.
הותיר: הורים, אח-עופר וחברה-ליאת

קורות חיים

בן זלינה ומשה. נולד ביום י"ג באדר ב' תשל"ג (17.3.1973) בירושלים. ילדותו ונעוריו של שמוליק עברו עליו בירושלים, בשכונת רמת אשכול. הוא למד בבית-הספר היסודי "יד המורה" שבשכונה, ובמקביל, לאחר שאותר כילד מחונן, למד יום בשבוע, במשך שבע שנים, בבית-הספר "אופק" לילדים מחוננים. את חטיבת הביניים ואת בית-הספר התיכון סיים ב"רנה קאסן" שבשכונה. בתיכון היה שמוליק תלמיד מצטיין במגמה הריאלית. תחומי עניין רבים העסיקו את שמוליק. המחשב, שבשנת 1980 היה נושא חדש ומרתק, שפות המחשב, חוגי נוער שוחר מדע בפיסיקה וחוג אלקטרוניקה. מאוחר יותר, היה פעיל בגדנ"ע אוויר, בנה והטיס טיסני רדיו - תחילה כחניך ואחר כך, במשך שנתיים, כמדריך - והשתתף בקורס דאייה. שמוליק אהב מאוד לטייל. הוא היה פעיל בחוגי סיירות מטעם החברה להגנת הטבע, עם קבוצת חברים שטיילה יחד וחרשה את הארץ. טיולים אלה, שבהם הולכים ורצים וגולשים ממצוקים, שימחו את שמוליק שמחה רבה. שמוליק אהב לבשל. הוא העריך אוכל טוב, ופיתח טעם ויכולת אבחנה בתחום זה. שמוליק בכלל אהב. הוא היה חבר טוב, נעים הליכות, רך דיבור, משרה שלווה ושקט בסביבתו. היה צנוע ונהג בכבוד בכל אדם. עם זאת, היה בעל כושר ריכוז גבוה, חוש הומור מפותח, סקרן ומוכשר בתחומים רבים.

חלומו הגדול של שמוליק היה הטיס. ואכן, שמח מאוד כאשר עם גיוסו לצה"ל, בסוף יולי 1991, התקבל לקורס טיס. שמוליק סיים את הקורס בקיץ 1993 כטייס מסוק. היה זה אחד הרגעים המאושרים בחייו, חלום שהתגשם. בתום שלוש שנים, עם המעבר לשירות קבע, חש שמוליק שחייו נכנסים למסלול. הוא הוסמך כקברניט מבצעי, היתה לו חברה שאהב, ליאת, הוא שכר דירה עם חבר לצבא, היתה לו מכונית - היה מאושר.

ביום ד' בטבת תשנ"ה (6.12.1994), נהרג שמוליק בעת מילוי תפקידו, בתאונת מסוק, בפלמחים. בלילה, בתום גיחת אימונים, התבקשו שמוליק וצוותו להרים משקל בכבל המנוף, על מנת לבדוק את הוויסות של הגאי המסוק. המסוק רעד, נטה על צדו והתרסק על עץ. בן עשרים ואחת היה שמוליק בנופלו. עמו נהרג רס"ל משה כהן. שמוליק נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. השאיר אחריו הורים, את עופר אחיו ואת חברתו ליאת.

משפחתו הנציחה את זכרו בהקמת מעבדה לפיסיקה ולמחשבים בבית-הספר התיכון "רנה קאסן" שנחנכה ב- 1996. המעבדה יפה, פותחת אופקים, מלאה פעילות של תלמידים, כפי שאהב. המשפחה הקימה גם מצפור על שמו, בגיא בן-הינום, ליד הסינמטק בירושלים, למול הר ציון הצופה אל הגיא וליד המצוקים מהם נהג לגלוש. המצפור נחנך ביום השנה השלישי לנפילתו. חבריו לטייסת ערכו סרט לזכרו.

סיפר מפקד הטייסת בה שירת שמוליק: "שמוליק החל את דרכו כקצין ניווט ולאחר מספר חודשים הפך למפקד גף ניווט. במהלך התקדמותו הוא החל לבצע תפקיד קצין הררכה, אחד התפקידים היותר אחראיים והמורכבים שיש בטייסת. באוגוסט 1994 הוסמך כקברניט אימונים ובנובמבר 1994 כקברניט מבצעי. הסמכה זו מהווה את המדרגה הגדולה ביותר אחרי קורס טיס. היא אינה טריוויאלית להשגה ומשמעותה היא, עמידה בכוננות חילית על כל מגוון המשימות המסובכות והמורכבות שהטייסת נדרשת אליהן. שמוליק 'פרח' בטייסת. הוא אופיין כמי שמשקיע מאוד בעבודה, נשאר שעות נוספות, פרפקציוניסט וקצין ברמה גבוהה. שמוליק אהב מאוד לטוס ודחף עצמו לטוס כל אימת שהתאפשר. הוא היה טייס טוב, מקצוען, בוגר ובטוח. אהבנו את שמוליק והערכנו אותו רבות, אהבנו את השקט והרוגע שלו, השלווה והנינוחות. הערכנו את הדרך בה ביצע את עבודתו, את המקצוענות שהפגין על הקרקע ובטיסה. את העזרה וההתנדבות, את היציבות והמורל הגבוה, את החיוך הנצחי על השפתיים".

בניית אתרים: