קורות חיים
שמואל, בן מינה ושאול ז"ל, נולד ביום י"א תר"ץ (15.8.1930) בסובלקיש בפולין. כשהיה כבן שלוש עלה עם הוריו ארצה, בתחילה התגוררה המשפחה בתל-אביב, ובשנת 1936 עקרה לבאר טוביה ושם סיים את לימודיו היסודיים. כבר בגיל צעיר ניהל מולה אורח חיים עצמאי. הוא נהג לחזור מבית הספר, לטפל באחיו הצעיר ממנו, לעסוק באפיית לחם וביתר עבודות הבית. לאחר זמן קצר החל לעסוק בעבודה חקלאית ולא נטש עבודה זו עד סוף ימיו. בשעות הערב נהג לצאת לפעולות עם בני גילו במושב ובלילה היה יושב ורושם ביומנו חוויות ורשמים מכל אשר עבר עליו במשך היום.
לאחר שסיים את לימודיו היסודיים הוענקה לו מילגה והוא עבר ללמוד בבית הספר הימי שליד הטכניון בחיפה. אמנם הצטיין בלימודים, אך הכפר והחקלאות משכו את לבו יותר, וכשחזר הביתה כדי לסיים את לימודיו התיכוניים, התמסר במשנה מרץ לכל הפעולות, שהתנזר מהן בתקופת לימודיו בבית הספר הימי. הוא חזר לעמוד בראש העוסקים בפעולות החברה השונות, ארגן חוגים, ערבי שירה וריקודים, הצגות והופעות. באותה תקופה ניאותה מזכירות הכפר לתת למשפחת הרמתי משק חקלאי ולמולה היה חלק רב בהשגת האישור לכך. במרץ ובשקידה האופייניים לו נרתם למלאכת הקמת המשק, להפיכת הקרקע ולטיובה, להקמת הרפת ולטיפוח יתר הענפים. מבוקר עד לילה היה עמל בחריש, בזריעה, בזיבול ובהשקייה ובערב, לאחר עבודת יומו, היה מתקלח בחיפזון ויוצא לפעילות חברתית. באותה תקופה גברו התקפות הערבים על ישובי הסביבה והפעילות הבטחונית בכפר החלה מתרחבת. את מקום הפעילות החברתית החלו תופסות פעולות כגון: מילוי שקי חול, הקמת גדרות תיל ושמירה על הכפר. במאי 1947 נקרא מולה להתגייס. במלחמת השחרור השתתף בקרבות בית דרס, נגבה, מראר וכיס פלוג'ה והיה בין מחלצי ילדי הניצנים מתחת לאפם של המצרים. את שירותו הסדיר סיים כרב-טוראי.
לאחר שנסתיימה מלחמת העצמאות שוחרר מולה וחזר לכפר והחל לעסוק בארגון נוער בתנועת המושבים. הוא הקדיש את זמנו ומרצו להקמת הצוות שיעסוק בהדרכה והכוונת הנוער. סמינר המדריכים שמולה היה בין מארגניו, שימש חוליה חשובה בשרשרת הפעולות ובעקבותיו יצאו רבים מבני המושבים לעזור בהדרכה במושיב עולים ובהיאחזויות. לאחר תקופה רבת פעלים בתחומי הארגון וההדרכה גבר רצונו לחזור לבאר טוביה ולהקים לו משק משלו. הוא נשא אישה והחל בהקמת ביתו ומשקו בכפר, ולימים נולד בנו הבכור. אותו זמן חש מולה שלא די לו במשק בבאר טוביה והוא החל נושא נפשו להקמת חווה חקלאית רחבת ממדים. קילומטרים רבים גמא מולה בין הרשויות השונות עד שהשיג את כל האישורים לרכישת החווה. לאחר שהשקיע מאמצים רבים בשלוש מאות הדונם שלו, פקדו את החווה שורה של פגעי - טבע. הציפורים עשו שמות בנבטים ולעתים קרובות נאלץ לצאת לשטח מצויד ברובה ולירות עשרות כדורים השמימה כדי לגרש את הציפורים, אך הדבר לא עזר. לאחר ניסיון ראשון שנכשל לא התייאש מולה והקים אתחוות אשבול, שהכותנה שלה הייתה משובחת, והוא החל לראות ברכה בעמלו. אך בסופו של דבר גם חוות אשבול נתפרקה ואדמותיה חולקו בין הישובים הסמוכים. אז הקים יחד עם שותף את מפעליו חייו - חברת "יעדים" - שעסקה בעיקר בגידול ירקות לתעשיית השימורים. מראשית דרכה של החברה ראה ברכה בעמלו. כל ידיעותיו, כשרונו ומרצו של מולה הושקעו בהקמתה ובטיפוחה של החברה.
הוא הרבה בנסיעות לחו"ל, שם טרח לבחון מכונות חקלאיות שונות ולבדוק את כדאיות הבאתן ארצה, כדי ליעל ולשפר את העבודה ואת היבולים. את מיטב החידושים בעולם החקלאות בדק בדרך זו ויישם אותם בחברתו. שני עולמות חבק ואהב מולה, את עולם החקלאות ואת עולמו של צה"ל. בתחילת פברואר 1951 יצא לקורס קצינים במסגרת שירות מילואים. במהלך חייו השתתף בכל מלחמות העם על שלמותה ובטחונה של הארץ. גם בתקופות של שלום כביכול, היה מולה מעורה בחיי הצבא. לאחר מלחמת ששת הימים החל להקדיש שעות רבות מזמנו ללימוד תורת הלחימה ולעיון מעמיק בספרי מלחמה, על קרבות גדולים ומצביאים מפורסמים. כקצין היה מולה משכמו ומעלה, הן כבעל מקצוע והן כאדם. מפקדיו בכל תקופות שירותו שבחו אותו כבעל מקצוע מעולה וכבעל כישרון פיקוד טבעי וכושר מנהיגות. כאדם היה מולה אחד המפקדים המחוננים,שנאמר עליהם: "אלך אחריו באש ובמים". הוא לא נח ולא שקט עד שידע לבטח שכל חייליו מצוידים כראוי ולא חסך מאמץ כדי להשיג כל אמצעי העשוי להקל על חייליו. הוא היה מפקד ומנהיג מלידה ותרם רבות לצה"ל בחינוכם ובעיצובם של פקודיו.