אלבום תמונות
הקרבות סביב משלט עיבדיס
ביום ה-10 ביולי 1948 - היום בו נפל בן ציון פוגל - התקיף האויב קשה את המשלט. נערכו 2 התקפות בכוח של שתי פלוגות, כל אחת סיוע שריון, ארטילריה ואווירייה. תגבורת אויב זרמה במשך כל זמן ההתקפה על כביש מג'דל- פלוג'ה.
התקפות האויב התנהלו בשני צירים גם יחד: במערב תקף את משלטי ג'וליס ובמזרח את משלטי עיבדיס. המאמץ העיקרי כוון לעבר עיבדיס. לאחר ההפגזה נערכו הסתערויות רגלים, אך שוב הצליחו הכוחות במשלט להחזיק מעמד ולגרום לאויב אבדות כבדות.
עדות מיום הקרב (מפי חיים לבה - קשר מפלוגה א' בגדוד 2)
"הרבה לא נחנו מאז נסוגונו מבית עפה ושוב הוטלה עלינו משימה קשה. בבואנו לעיבדיס התחלנו מיד להתחפר בכלים המעטים שעמדו לרשותנו, כי חשנו כבר על בשרנו כי "זעה חוסכת דם". עבדנו כל הלילה ולא עצמנו עין.
בשעה 7:30 בבוקר החלו פועלים ויקרסים מכיוון הכפר עיבדיס. מיד אחר כך התכבדנו במטר של פגזי תותחים 25 ליטראות, מכיוון מערב. צמידות אש התותחים לאש הויקרסים עוררה בנו מחשבה שהאויב נעזר באש המקלעים לטיווח תותחיו. אש התותחים, אשר גיששה בתחילה, נעשתה מדויקת וחזקה מרגע לרגע: היא "חרשה " את המשלט, כרתה את עציו, עקרה את גפניו ופגעה באנשיו.
בשעה 10:30, לאחר שלוש שעות של הפגזה, החלה הסתערות האויב. בראש נעו טנקים משוריינים וזחלים, שהיו פרושים בשלוש קבוצות ומאחוריהם צעדו שתי פלוגות רגלים. כשהגיעו לטווח של 300 מטרים מהמשלט, עצרו במקום ממנו שלטו יפה על תעלת הקשר העיקרית, שהייתה בלתי מושלמת ועברה על פסגתו של רכס הגבעה.
חיילי האויב עברו עתה על פני השיריון והמשיכו בהתקדמות לעבר המשלט, כשהם מסתייעים באש המשוריינים, המק"בים ועשן סמיך, אך בהגיעם כדי 100-200 מטר מעמדות המגינים, קיבלו מכת אש מאת אנשינו ונסוגו אחור, בהשאירם אחריהם מספר רב של נפגעים. ניסיונות נוספים שעשו או נמשכו עד לשעות הצהרים הסתיימו באותה צורה עצמה. אבדותינו אף הן היו ניכרות, כן חדלו מקלעינו מפעול ותחמושתנו החלה אוזלת.
משפסקו הסתערויות האויב, גברה שוב בשעות הצהרים ההפגזה. צרורות של 12 פגזים החלו לקרקר את אדמת המשלט והגבעה הפכה לתוהו ובוהו. דב אלדובי, מפקד הפלוגה, היה בין הנפגעים: הוא נפצע בשכמו שעה שהתרומם מתוך החפירה. החובשים שהצטיינו במיוחד חשו לעברו. הם עבדו במסירות ובחירוף נפש בלתי רגיל. לאחר שאלדובי נאסף, נשארתי בעמדת הפיקוד לבדי עד שהצטרף אלי הסמ"פ, שהגיע לעמדה על מנת לקבל את הפיקוד.
בשלב זה הכניס האויב לפעולה גם את מטוסיו ששלטו באויר ללא מצרים. אחד ממטוסים אלה הצליח, בפגיעה ישירה, להוציא משימוש את צוות ה'באזה' ואת צוות ה'פיאט', שהוצבו לעבר הדרך העולה מעיבדיס הכפר.
פגיעות נוספות של מטוסים אלה, שבאו בזוגות, גלים גלים, הביאו לדילול נוסף בשורותינו. לבקשתינו לעזרה ותגבורת, שלח אלינו המטה את הג'יפים של גדוד '4'. אנשיהם חירפו נפשם בדרך, אך הגיעו למשלט.
בשעה 16:00, בערך, התקשרנו עם המטה ודרשנו להחליפנו באופן דחוף. הודענו כי בצורה כזאת, שעה שרק 30 מתוך אנשי הפלוגה מסוגלים להחזיק בנשק, לא נוכל להחזיק מעמד זמן רב מול הכוחות העדיפים של האויב. קיבלנו תשובה מן המטה כי המחלקה מפלוגה ב' מגדודנו, גדוד '2', יוצאת אלינו. לא עבר זמן רב והתגבורת הגיעה. היא החלה עולה כיתות כיתות על אף ההפגזה הקטלנית, אולם הפגיעות בה לא איחרו לבוא".
בהפגזה זו נפגע קשה בן-ציון פוגל ומת מפצעיו.
ניצחון זה במשלט עיבדיס הוא נקודת מפנה בדרכה של חטיבת גבעתי. מכאן ואילך שוב לא נסוגו כוחות החטיבה משום משלט עד סוף המלחמה.