אבנר, בן מרים ומשה, נולד ביום כ"ד באדר תש"ג (1.3.1943) בקיבוץ גבת. את לימודיו היסודיים התחיל בקיבוץ, אולם בשנת 1954, בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, עקרה משפחתו והתיישבה ביפעת. שם המשיך וסיים את לימודיו היסודיים. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון ביפעת מכיתה ו' עד כיתה י"ב ומשם עבר ללמוד בבית-ברל. כאן סיים את לימודיו התיכוניים. אבנר היה ילד עדין וביישן. מעולם לא ניסה להתבלט ולהיות במרכז החברה, אבל תמיד השתתף במעשי הקונדס של ילדי הקבוצה. הוא היה מסודר למופת והקפיד על הנקיון. התא שלו בכיתה היה מסודר, ספריו ומחברותיו שמורים היטב ועפרונותיו מחודדים תמיד. הוא היה נער ישר, בעל מזג נעים ונוח לבריות, נבון ואחראי ובעל סמכות בחברתו. בשנת 1961-1962 שימש כמדריך בחטיבת הנוער של האיחוד.
אבנר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר שהשלים מספר קורסים, היה לתותחן טנק. כעבור זמן השתלם בקורס נוסף והיה למפקד טנק. בשנת 1964 נשלח לקורס קצינים בסיסי, ובשלהי אותה שנה סיים קורס קציני שריון והיה למפקד מחלקת טנקים. בשנת 1965 כבר נתמנה לסגן. הייתה זו השנה שבה תם שירותו הסדיר, אולם באותה תקופה גברה המתיחות בגבולות ואבנר התנדב לשרת תקופה נוספת בצבא. באוגוסט 1965 השתתף בפעולה מבצעית בתקרית אלמגור ונפצע מהפגז האחרון שירו הסורים בתקרית זו. בשלהי 1965 שוחרר מהשירות הסדיר וחזר למשקו. באותה תקופה סבל ענף הלול ממחסור חמור בידיים עובדות ואבנר נתבקש לעבוד בענף. למרות שלא היו לו נטייה ועניין בענף זה, הסכים לכך. כשפרצה מלחמת ששת הימים, גויס ונלחם עם יחידתו. בתחילה לחם בחזית הירדנית, השתתף בקרב על ג'נין והגיע עם יחידתו עד לגשר דמיה. אחרי-כן עבר גדודו לרמת הגולן, שם נלחם בסורים. בשנים 1968-1970 למד בקורס גבוה לחקלאות ברחובות והשתלם בענף הלול. הוא סיים קורס זה בהצטיינות וכהמשך - יצא לסיור לימודים בטורקיה ובפרס, כדי לעמוד על שיטות חדשות וחדשניות בענף הלול, הנהוגות בארצות אלה. מזמן לזמן יצא לתקופות של שירות מילואים ובאחת מהן, בשנת 1972, עבר השתלמות נוספת והיה למ"פ שריון. באותה שנה נשא אישה רחל והקים בית. לאחר שנה נולדה בתו הראשונה עינת ושנה אחרי-כן נולד בנו אלעד. הוא היה בעל ואב למופת, מסור ונאמן למשפחתו.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מיד והצטרף ליחידתו בצפון. הוא השתתף בקרבות קשים ועקובים מדם וכעבור שבועיים מתחילת המלחמה, שעה לפני הפסקת האש לאחר שנהרגו המג"ד, סגנו והמ"פ, נטל אבנר את הפיקוד. המעמסה כולה הוטלה על כתפיו, אך הוא נהג בשקט האופייני לו והכניס את יחידתו לשגרה, בעוד עיקר מעייניו נתון לשמירה על חייהם ועל שלומם של אנשיו. את דאגתו זו אפשר היה לחוש. כאשר שלח צוות מאנשיו למשימה כלשהי, היה עוקב אחר תנועת הטנק במשקפת וכאשר נראה לו שהצוות מסתכן יתר על המידה, היה פוקד עליו לחזור.
ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), יצא אבנר לעמדת תצפית קדמית באזור צומת רפיד, כדי לצפות על אזור הפעולה. טיל שנורה מעמדות הסורים פגע בטנק שלו והוא נהרג. אבנר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יפעת. השאיר אחריו אישה רחל, בן אלעד ובת עינת, הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-סרן, בתוקף מיום פרוץ המלחמה.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "מפקדי היחידה וחייליה כואבים עמכם את נפילתו של אבנר בעת מילוי תפקידו, בלחימה לבלימת האויב. אבנר מונה כמפקד פלוגה תוך כדי הלחימה. בשקט ובבטחה נהג בפלוגתו, כשהוא מגלה דאגה לאנשיו. גם בשעות קשות ראינו אותו שליו ואצילי ומגלה אחריות עמוקה לתפקידו ומסירות ליחידתו".
משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריו, ודברים על דמותו, שכתבו בני המשפחה, חברים וידידים.