יום א' 2.7.67
להורים שלום רב!
אני פותח מכתב זה מתוך תקווה שיהיה אחד האחרונים שייכתבו מרמת הגולן. היום כבר ראשית יולי ואמש הודיעו לנו שכנראה ("בטוח כמעט" - בצבא אין בטחון של 100 אחוזים) נשתחרר לגמרי במחצית החודש, כלומר בעוד שבועיים בערך. זה משמח למדי היות ועד עתה קבעה הדעה הרשמית, שה-24 לחודש יהיה יום הסיום. כמובן ששחרור בא רק לאחר ירידה ארצה והחזרת ציוד - תהליך הלוקח קרוב לשבוע. לכן יש להניח שנחזור לבסיס ממנו יצאנו, תוך ימים מספר.
ואם חושבים כבר על שחרור גורר הדבר הרהורים על העתיד. קשה לומר שאני נהנה כאן, ההפך הוא הנכון: - יש לנו אמנם שלווה גדולה ומעט מה לעשות, אבל התנאים (אוכל, חוסר מיתקני נוחיות ומקלחות, זבובים, שעמום ועוד) האפייניים לצבא ממאיסים ממש את החיים. מצד שני קשה לי עתה לראות את עצמי חוזר ועובד בלול, למשל. אחרי כל השינויים והזעזועים שעברו עלי בחודש האחרון, נראית החזרה למה שהיה קודם, כמשהו בלתי סביר. עד כמה שאני קולט מהטרנזיסטור הבודד שלנו או מן העתונים מלפני מספר שבועות המתגלגלים פה - זוהי הרגשה האופפת רבים. אנשים פושטים את המדים ושבים אל המנוחה והנהלה - אך יש חלק שאינו מוצא את עצמו שוב. משהו במוח וברגש התקדם וכנראה אינו יכול שוב לחזור לנקודת המוצא. יכול להיות שזהו סתם משבר פסיכולוגי שיחלוף עם הזמן. מעין משהו בדומה לקושי של ירידה משיא כלשהו, לאפרוריות של השיגרה היום-יומית.
אני יודע, שעם מעט כוח רצון, אוכל להתגבר ולהסתגל מחדש. הקוץ באליה הוא שאינני יודע אם המאמץ כדאי. להשקיע עכשיו הרבה שנים טובות, בגידול עופות (ואפילו שהדבר כרוך בלימודים ברחובות) ובלי לשכוח שזה עלול להיות מעניין וחשוב למשק - נראה לי כהתבזבזות. אישית זה לא קסם לי אף פעם והיום זה נראה הרבה פחות מציאותי.
כמובן שעולה השאלה: מה כן? קשה באמת לענות ולהחליט. הציעו לנו לחתום קבע בצבא וזוהי אפשרות, שעתה נראית לא רעה כ"כ. על-אף שאינני אוהב כלל את מסגרת החיים הזאת, נדמה לי שאפשר למצוא בה הרבה סיפוק. מלבד האספקט האישי, יש כאן פניה לאנשי מילואים לתת שכם למאמץ הבא בהתארגנות צה"ל. יוצא, איפוא, שנסיון של שנה, למשל, (כמובן, אם יתנו לי מספר תנאי-יסוד הנראים לי) בשרות קבע אינני מוציא מכלל חשבון.
חושב להסתפק. העליתי קצת מחשבות שאינני יודע מה באמת יצא מהן. רציתי שגם אתם תדעו עליהן.
בינתיים, כאמור, ממתינים לשחרור. יש לנו כאן בית בכפר נידח. החיים קצת טובים יותר מאשר סתם בשטח. אתמול למשל, התגברנו על הרעב בעזרת סטייקים מבשר פרה שנשחטה ע"י יחידה סמוכה.
שמענו על תקריות בגבול המצרי ליד התעלה - קצת מדאיג. האם זה מסמן התפתחות חדשה או סתם משהו מקרי שייפסק.
מסיים בלהתראות (אולי בעוד שבועיים)
אבנר