אלבום תמונות
לאבנר!
היה זה בתחילת הקיץ, הייתי עושה את דרכי בהיסוס מה הביתה, לאחר שהייה של שנתיים בחו"ל. השעה היתה 6.00 כשעברתי את הפשפש הקטן - השער ע"י תחנת אגד. ופתאום שאגת שמחה מאחרי גבי, כאחד שמחכה כל רגע לבואי מזה זמן רב. ועוד אמרת: "ידעתי שזה אתה, שום מתנדב עדיין לא מצא קיבוץ בשעה כל כך מוקדמת".
כחודשיים לאחר בואי הצטרפתי לצוות עובדי הלול לעזור במאמץ המשלוחים של סוף הקיץ. כאחד שלא ראה את ההתפתחות ההדרגתית של הענף, קשה היה לי להבין את הצעד המודרני וההיקף הענק של מה שנקרא הלול שאינו אחר מאשר "תעשיית גידול בשר-העוף". וכל זה במסגרת המבנים הישנים, שרק אמונה ודמיון יכולים להעניק להם שימוש מודרני כזה.
קשה לי להיפרד מאותן שעות בין הערביים שבילינו יחד. כשעינת כבר התחילה להבין שאני שייך למסגרת והוסיפה מחינחוניה שהם חסד ליחידים בלבד. וכך עברו אותם ימים נפלאים. עזבתי אתכם, אפילו להיפרד לא הספקנו, רק מאוחר יותר נודע לי על היוולדו של אלעד בערב ראש השנה.
יום כיפור הגיע. היום בו נקבע גורלו של כל אחד מאיתנו. המלחמה פרצה, זאת שלא רצינו בה, עד כי בואה הפתיע את כולנו. ידעתי שמגייסים מילואים ואין שום סיבה שאתה לא תהיה בין הראשונים. את מיטב המאמצים עשיתי על מנת להיות בין המגויסים, למרות שהתשובה היתה "שבו חכו יקראו לכם". והנה לאחר כשבוע מצאתי את עצמי בישראל ומה רבה היתה שמחתי שכששמעתי שהנך חי. אפילו ניסיתי להביא לידיעתך שאני חזרתי, אבל ללא הועיל.
המוזר מכל הוא שלך לא חששתי. ידעתי תמיד שאתה שקול בהחלטותיך ושהינך יודע לשמור על עצמך, ואולי, בעצם, בחרת לשמור על עצמך בהקריבך את היקר לך מכל, את חייך. ואכן ביום הפסקת האש הרישמית שעות ספורות לפני צאתך לחופשה השיגך האויב. הפגיעה של הטיל הרוסי בצריח הטנק היתה ישירה. הלכת מאיתנו לנצח - אפילו שלום לא אמרת - או אולי אמרת אבל מי שמע?
גם אם לא השלמתי עם העובדה שלעולם לא נתראה, הגיע אותו יום בלוחמי הגיטאות בו עמדנו מול הקבר הרענן הסימטרי שפסק פסוקו האכזרי. קשה להאמין, אך השלט הקטן שעליו כתוב שחור על גבי לבן: אבנר דיטל (מס' אישי) הנהו העדות הקודרת.
והיום גם כשאני רחוק אני מצוי קרוב מאוד, יותר קרוב מאשר אי פעם. אני יודע שאני צריך להמשיך את שלך ושלי. ואל תכעס בבקשה, אם לא אהיה ממשיך מושלם. קשה להבטיח, אבל תמיד אעשה ככל שאוכל את זה שהיית שמח בו.
אחיך יוספי