שלכת
...עכשו שלכת,
רחש עלים נגררים ברחובות,
עלים אדמים יבשים
נערמים עם הרוח בקבוצות,
מותירים ענפים עירומים.
ואני, בשולי המדרכת,
מביטה במסעם הסופי,
מרגישה את השלכת
מותירה כאב חד בגופי
....ונזכרת
לא מזמן, שם בצד הכביש, ראיתיך
מביט בחמלה על הלך-זר
שנבר באשפה קרוע בגד
ובקבוקי מחזור בידיו
ובעיניו הוא תר.
ואתה ברחמיך לא הססת,
הגשת לו שטר ליד.
עזב הפח, למה לך?, אמרת
בטון רגיש ומיחד.
והוא משתאה, לא מאמין למראה עיניו.
היתכן כי מאה שקלים נחתו הרגע לי דיו?
ואני מביטה בך מנגד...
גאה ותוהה,
מי כאן יותר מאשר:
אתה או ההלך?
ניצוצות של שמחה בעיניך
המחישו מה באמת פה עקר.
אכן, כזה תמיד היית,
נשמה ענקית
עם תובנות של אדם מבגר
שלכת - יש רק ברחובות, חשבתי,
ולא בלבבך... בן אהוב ויקר.
דליה רם-כהן
אמא של יועד רם ז"ל