יא' אב תשע"ד
יועדי היקר והאהוב שלנו
אחד עשר חודשים תמימים של כאב וגעגוע עמוק חלפו מאז נלקחת מאתנו, פרח מיוחד, וכאילו הזמן נעצר מלכת...
אתה בלבנו תמיד, נוכח וקיים התמונות שלך מעטרות את קירות הבית, ואתה כמובן נושא לשיחה בסעודות-שבת, באירועים מיוחדים, בשיעורי הלימוד שנערכים מידי שבוע בימי שלישי... ובמיוחד בחודש האחרון כשרוחות מלחמה נשבו בדרום והוזכרו מעשי החסד ואהבת החינם של תושבי - הארץ...
מיד חשבנו עליך...על הנתינה הגדולה שלך, על הנשמה הענקית והאהבה הגדולה ללא סייג. בטח היית משתמש בתבונה בתכונה הזו שלך אילו היית שם.. כן אילו רק היית ...אבל האמת המרה טופחת בפנינו מידי פעם, מרטיטה את לבנו וסודקת את מעיין דמעותינו בכול פעם מחדש.
כמה סמלי, הפעם הראשונה שעלינו בגללך אל ההר המתעתע הזה, היה יום אחרי צום יוה"כ, כשאימא אדמה עטפה אותה בחיקה, ולקחה אותך מאתנו, ההורים שלך, האחים, הגיסות והאחיינים היקרים שלך. והיום אחד עשר חודשים בדיוק - אנחנו פה מתייחדים עם זכרך, גם יום אחרי צום, אלא שהפעם זהו צום תשעה באב.
אז,- ביום הכיפורים, הזכרנו את עבודת הכהן הגדול בבית המקדש והתייחסנו לחורבן האישי, והפרטי שלנו, עת נקראת למעלה לשמיים. ואתמול - תשעה באב, הזכרנו את החורבן הכללי של ביהמ"ק...
יועדי יקירנו, כמה הייתי רוצה לשתף אותך בכול מה שהתרחש אצלנו במהלך השנה האחרונה.... אבל אתמקד רק בשלושה דברים עיקריים וחשובים.
האחד, שנולד לך אחיין בשעה טובה. בן לצורי אחיך. תינוק חמוד בחודש אדר, בחודש שבו נולדת...ושמו בישראל- שחק, נכד חמישי במספר, כמוך - בן חמישי. בטח היית מתאהב בו מיד, גאה, שמח ורגיש אליו, כמו לשאר האחיינים שלך...
השני, שיעורי הלימוד בגמרא ובפרשת שבוע בימי שלישי, שאת היסודות שלהם הנחת אתה בחייך - נערכים באופן קבוע בביתנו מזה אחד עשר חודשים. מבחינתנו אתה גם נוכח בהם. מקשיב, רואה ובלתי נראה. החברים שלך, בחלקם הגדול, מגיעים ומכבדים אותנו בנוכחותם, וזה לא דבר של מה בכך. ואנו מעריכים את המאמץ שלהם מאוד.
והדבר השלישי והאחרון, אתה זוכר את ספסל המתכת בנווה מנחם, אותו ספסל בודד שעליו ישבת מידי פעם עם חבריך? - ובכן המקום הזה שהיית מחובר אליו כל כך עם החברים שלך, יהפוך בקרוב, לגן-פורח, לזכרך, עם חיות וחיוניות משלו...כך אנו ננציח את הרגעים היפים שלך עם החברים המקסימים שלך, ונתייחד עם זכרך.
עלם חמודות שלנו, בחודש האחרון הצטרפו, לצערנו, אליך להר הרצל , חברים נוספים שנפלו במבצע "צוק איתן" בעזה, ואפילו שכן חדש, קצין מאפרת - הצטרף על ידך...
לאחרונה, בכול פעם כשהזכירו חלל נוסף במלחמה הזו צפו ועלו הכאב והזיכרונות ושטפו אותנו כול פעם מחדש. אבל אנו, הבטחנו לעצמנו להמשיך להיות חזקים...בשבילך ולמענך, ולמען שאר בני-המשפחה. אנו שואבים כוחות מן המורשת הנהדרת שהשארת לנו בן אהוב ויקר...בגן עדן מקומך...תחת כנפי השכינה...ואנו מודים לבורא עולם בכאב, על הפיקדון היקר והנפלא שנתן לנו למשך שמונה עשרה וחצי שנים.
בן יקר, לא נותר לי אלא לסיים בנבואת הנביא ישעיהו נ"ח: "והיית כגן רווה, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו"...
יהי זכרך ברוך.