יָמִים רַבִּים דְּמוּתְךָ לֹא מָשָׁה מֵעֵינֵי
פְּנֵי עֶלֶם - חֲמוּדוֹת, מְקַשֵּׁט אֶת חֲלוֹמוֹתַיי
אֲנִי יְשֵׁנָּה וְלִבִּי עֵר
נַפְשִׁי עוֹרֶגֶת, לִרְאוֹתְךָ תְּיַיחֵל
לוּ רַק אִתָּנוּ הָיִיתָ יוֹתֵר ...
מַחְשָׁבוֹת אָצוֹת, רָצוֹת בְּלִי סֶדֶּר
מְדִירוֹת שֵׁינָּה מֵעֵינַיי
כְּבָר מָנִיתִי אֶת כָּל הָעֶדֶר
בְּדִמְיוֹנִי, בְּמַחְשְׁבוֹתַיי.
וּבְכָל זֹאת עֵרָה נִשְׁאַרְתִּי
עֳמוּסַת כְּאֵב וּדְאָגָה
דִּמְעוֹתַיי עַל הַכֵּר
בְּלִבִּי - דָּאֲבָה,
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהֵירָדֵם
כְּשֶׁהַלֵּב כָּל כָּךְ מְדַמֵּם?