בס"ד
אזכרת יום השנה בהר הרצל תשע" ד
מכובדים, משפחה וחברים יקרים,
אבן חן אמתית, מבריקה ובוהקת הייתה לנו ,ומזה שנה אבדה ואיננה, מה כבדה האבדה ומה גדול ערכה. אך לצערנו, את האבדה הזו בשום דרך לא ניתן להשיב.
יועדי שלנו-
שנים עשר חודשים תמימים חלפו מאז עלית בסערה השמימה, ונשארנו אנו בלעדיך כואבים ומתגעגעים. כמה גדול הכאב, חד כתער ומוחץ כמכבש, ואינו מתקהה עם הזמן.
כל כך מעטים היו שנות חייך, וכל כך גדולים ומשמעותיים מעשיך הטובים. וכגודל נשמתך כן גודל החלל העצום שנפער בנו.
במהלך השנה התוודענו ע"י חבריך הטובים למעשיך הנפלאים. בנוסף למה שכבר ידענו אנו. היית ילד של נתינה ואהבה, אוהב חסד וגומל חסד רגיש לבריות ואהובן. תמיד תמיד יודע לפרגן, להכיר בטוב ולהוקיר תודה.
ילד מופלא שלי, לא היה מאושר ממך
כמו מראה מלוטשת
צחה ובוהקת
הבהיקו חייך על צחור הנצח
עד שבא המוות ורמסם.
ואני עצובה וכואבת, כרחל, בוכייה ודואבת
על בני, בן הזקונים האהוב, שהיה ואיננו....
משא לבי הכבד מושך אותי מטה כמשקולת והדמעות זורמות כגשם ומרטיבות את הדף עליו הן נכתבות. כמה משתוקקת הייתי לכתוב לך מילים של שמחה ולא של עצב ושכול, ללוות אותך לחופה, לשמוח אתך, לשיר ולרקוד...
אך לאלוקים היו תכניות אחרות, ואנו נאלצים לקבל זאת בהכנעה ובהשלמה, גם אם הן מרות וכואבות. אנו משתדלים להביט קדימה בתקווה, כי זה מה שהיית רוצה בשבילנו, לבחור בשמחה תמיד, למענך ולמעננו.
שושן צחור שלנו, המון דברים רוצה אני לחלוק אתך, שנה לא קלה עברנו בלעדיך, בלשון המעטה, רגעי שפל וגאות, רגעי חסד של שמחה ותקווה...כמו הולדת שחק אחיינך החמישי, שנולד בחודש שבו אתה נולדת, והיום הוא בן שבעה חודשים. זריז ופעיל כמו שאתה היית בילדותך...ובטח היית מעלה אותו על גבך, ועושה לו שק קמח, ושר לו שירים... אבל אתה לא אתנו היום, כמה גדול הריק - והצער לא מפסיק.
כגודל הנוכחות הגדולה והעוצמתית שלך בחיינו, כך גודל הבור שהשארת אחריך, והוא ענק, כואב וצורב בחיינו שלנו.
אנחנו משתדלים לתעל את הכאב בעשייה ברוכה, בהנצחת שמך בדרכים שונות, ובעיקר, ממשיכים את מורשת חייך הנפלאה...
זוכר את הספסל הבודד ברח' הזמיר שבנווה מנחם? כן, אותו ספסל בו נהגת לשבת עם חבריך? איך אמרת לי פעם, כמה חבל על המקום העזוב והחשוך הזה, איזה פוטנציאל יש לו. יכלו לטפח אותו ולעשות ממנו גן לתפארת ,טוב לפחות, הוספת באופטימיות האופיינית שלך, מזל שיש לנו ספסל בודד לשבת עליו! כן. אלו המילים שלך! אחת לאחת! מי היה מאמין שלאחר שנה יחזרו ויהדהדו בראשינו.
כך גמלה בלבנו ההחלטה להנציח את זכרך בגן נחמד ומטופח שכה רצית שיהיה. כשישה חודשים חלפו מאז הגינו את הרעיון, עד שהוא קרם עור וגידים. בחבלי לידה לא קלים, מסע מטלטל אך עם יעד ברור. כך נולד, ברוך ה', הגן יש מאיין, והוא יפה ומיוחד כמוך. ואותו ספסל בודד נישאר כגלעד לזיכרון עולם, עדות לתקופה היפה שלך, טרום הגיוס. לחברים שלך יש עכשיו פינה מיוחדת לשבת בה כבעבר, ואתה שם איתם נוכח וקיים, מקשיב, רואה ואינו נראה...ושמח בשמחתם.
מורשת חייך, בני, חיה ונושמת. המשכת לתת ולהעניק גם במותך. מלבד אותה פינה מטופחת לתושבי השכונה, נתרמו ציציות לכתות ו' באחד מבתי הספר בעיר, כיוון שאנו יודעים כמה הייתה משמעותית מצוה זו בעבורך.
כמו כן, הענקנו חוברות של מגילת אסתר ביום הולדתך ה 19 ,לכל משתתפי השיעור. והכי חשוב, השיעורים שהנחלת והורשת, התקיימו במשך שנה תמימה בביתנו באופן קבוע, אחת לשבוע.
כן, מדברים אלו אנו שואבים כוחות!
עלם חמודות שלי, במוצ"ש האחרון ביקרתי עם חברה בגן הזיכרון, ובמקרה פגשתי באחד מחבריך שלא הכרתי עד כה. ניגש אלי במפתיע והזדהה כחבר טוב שלך מירושלים, סיפר שהוא נשוי היום וגר בגבעת זאב, וכשהוא ראה את מודעת האזכרה וחנוכת הגן, הרגיש צורך גדול להגיע לגן.
במפגש המיוחד הזה, הוא סיפר על האישיות המיוחדת שלך, על הרגישות לזולת ועל הנשמה הענקית שיודעת לאהוב ולחבק ... והכי חשוב הוא מסר לי תמונה שלך כשאתה מחופש בפורים, וסרטון שאתה מופיע בו שמח, שר ומאושר. וכמה סמלי, שרת את השיר : "אנחנו מאמינים בני מאמינים , ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".
שרת בקול וברגש, כאילו היית על ידי באותו רגע. התזמון המיוחד העביר בי צמרמורת , ואינטואיטיבית הרגשתי שהעברת לי מסר דרכו, ( דרך החבר), שנדע שאתה שמח ומאושר כמו בפורים, ושנמשיך להאמין... כמו בשיר ששרת באותו סרטון.
אכן מסרת לי מסר ודרישת שלום, במקום הזה שמחבר אותי אליך ואל החברים שלך. יועדי שלנו, לא נותר לי אלא לסיים, בנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו: "והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו"...
אוהבים אותך ומתגעגעים עד כאב כול המשפחה... יהי זכרך ברוך!