רס"ן אייל פלג אבן ארי ז"ל

אלבום תמונות

איילי שלנו

כבר חלפו שלושים יום מאז הלילה האיום, הלילה שמאז אני חשה כאילו מוחי מתעתע בי.
כבר שלושים יום שאני מנסה להסדיר את מחשבותיי ולמצוא את המילים אך לא ממש מצליחה.
ההפתעה הקשה קטעה את הרצף והותירה עמימות כבדה.
רק עכשיו חגגת 40, וללא הכנה מראש ירד המסך על מחזה חייך.
ואיזה מחזה היה זה, מלא בהומור, שנינות, שיאים של שמחה ושל עצב.
עשור מפריד בינינו, ובשנים הראשונות - האינטראקציה הייתה אופיינית ליחסים בין אח גדול לבין אחות המנסה להפיג את שעמומה. היא הסתכמה בעיקר בכך שהייתי בועטת בנעלי הקיפי שלך אשר היית מניח בקפידה רק על הקווים של המרצפות, או שהייתי מפריעה את שלוותך בעודי פולשת לחדרך ומציצה בחוברות הקומיקס ובאלבומי הבולים, או שרציתי תשומת לב בדיוק כשאתה ואלון שיחקתם בעטרי.
אני זוכרת את ניצני המרד שלך בשנות התיכון, בימים בהם היית מבריז מבויאר. היית עולה לאזור ההררי שליד הבית ברמת שרת, מתיישב על סלע ופותח עיתון תוך שאתה מתצפת על הכניסה של הבית. כשאמא ואבא היו יוצאים היית חוזר הביתה, מתארגן ויוצא לעוד משמרת במד"א.
הגירושים של אמא ואבא, יצרו בך שינוי והחלטת לתת לי קצת יותר מקום בחייך, דבר שלימים הפך לחברות אמיתית וקשר עמוק.
אתה תמיד היית שם בשבילי, תמיד.
אני זכיתי בשני אחים מדהימים ומכל אחד אימצתי דברים.
אלון היה ועודנו האח אשר סיפק את האקסטרים.
ואתה בהתנהלותך סיפקת תפיסה מיושבת ושקטה. כך הערכתי את דרכך ותוך זמן קצר מצאתי את עצמי מתנדבת במד"א, לומדת מזרחנות ומשרתת במודיעין בדומה לך.
הקשר שלנו היה כל כך נעים וכיפי: השיחות, הארוחות, הבדיחות הקבועות בשישי אצל אמא על ה V בחולצה, על המשענת הגבוהה לראש, על פונץ' שנחנק מהעצם.
תמיד אהבת להקניט בצורה הצינית והמקסימה שידעת. וכשצחקת - כל גופך צחק - אחד המראות המקסימים.
איילי, הרי שיחד עם חזותך המרשימה ואף הרשמית היית מבוגר עם נשמה של ילד.
טרפת את החיים, לא ויתרת על הצעצועים שלך: הפלזמות, המצלמות וכל שכלול חדש שיצא. אהבתך לאוכל הייתה מעוררת התפעלות ואבוי למי שהתקרב לצלחת שלך - לא אשכח כיצד איתי שלי, כשהיה בן שנתיים, ניגש לטעום משהו ממך ואתה בדומה לתגובה של ילד בגילו - לא רצית שייקחו לך מהצלחת. אז קמת בהפגנתיות ומזגת לך מנה חדשה.
היית ממתין שמישהו מאיתנו ישוחח עם צ'ולה כדי שתפנה את ראשה ובינתיים היית גונב כמה "עוגיות זבל" כפי שהיית מכנה אותן ואוכל מהר לפני שצ'ולה תתפוס אותך - כי אסור. כשהיינו יורדים במעלית הקטנה בבניין של אמא, היית משתמש בכרס העגולה שלך כדי לדחוף אותנו בתוך המעלית.
בכל עונה חדשה של 24, היית מתחרה איתי על הורדת הפרק באי-מיול ושולח לי מהר SMS עם הפאנצ'ליין של הפרק.
אחד הדברים הידועים בך, הוא שאם משהו לא לרוחך היית שולף איזה משפט של רוטווילר שיחתוך את הדיון בצורה שמשאירה תדהמה. ניסית את זה עלי כמה פעמים - וכשהייתי מזכירה לך שאתה לא מפחיד אותי, היית נמס ומתחיל לצחוק.
כל החוויות שלי איתך מעלות חיוך, המון הומור וציניות.
הן גם מעלות המון זיכרונות חמימים, שכן, יחד עם כל הדברים האלו, היית כל כך רגיש למשפחה, כל כך קשוב. היית מתייצב מיד עם כל בעיה שצצה, תמיד זמין, תמיד עונה ותמיד שם.
היית נוכח מאוד בחיים שלי ושל המשפחה. כל כך לויאלי, סמכתי עליך מאוד ודעתך הייתה מאוד מוערכת.
תפיסת החיים שלך הייתה כזו שחיית את חייך בדרכך וחיית בשלום עם תפיסות אחרות.
נתת לכל אחד לזרום בחייו. לא התעכבת על נושאים, היית פשוט ממשיך הלאה.
הדממת את סבלך, לא רצית להכביד על אף אחד. הדממת את הקושי בחווית הגירושים, השתקת את כעסך על אבא, השתקת את התסכול והמורכבות בהבאת טולטול היקר לעולם, ובעיקר הדממת את הסכרת שמחייבת התמודדות יומיומית ולא מאפשרת לשכוח ולו לרגע שהיא שם. כזו אצילות נפש, זה פשוט נדיר.
כשלימור ואתה הבאתם את טולטול לעולם - זו הייתה חוויה אדירה, פריצת דרך ממש.
אך בעיקר פריצת דרך בליבך למקום שטרם נחשף - טולטול הכיר לך צדדים נוספים בך של רכות אינסופית, אהבה תהומית והקרבה טוטאלית - איזו מתנה.
אז בוא ותסביר לי איך זה שאדם יקר שכל כך חי בראשי, אדם דינאמי, אדם שנוכח ושותף בכל כך הרבה מעגלים, פשוט חדל?
אני לא מאינה שבאמת חדלת מלהיות.
את השיחה הזו קיימנו מספר פעמים. אתה האמנת רק בכאן ועכשיו, רק במה שרואים. אמונתי, היא שאתה ממש כאן איתנו ואתה חלק מהיקום - פשוט לא בצורה שאנו רגילים אליה. אנחנו המבוגרים עוטים כל כך הרבה שכבות שמסנוורות את עינינו ומעמעמות את החושים - אך הוכחה לכך שאתה כאן, היא הצורה המרגשת שאתה מתקשר עם טל בימים אלו ודרכו מוסר מסרים לכולם.
טל ואתה - הלא אתם נפש אחת. לראות את טל היום זה פשוט השתקפות שלך. סוג של נחמה אך גם מכה בבטן הרכה.
איילי, אני כל כך מתגעגעת אליך ועדיין לא מאינה שזה אמיתי. הראש לא מפסיק לחשוב עליך ואתה כל כך חי במחשבתי.
תחושת חוסר האונים מוציאה אותי מדעתי. הלא תמיד היינו אנשים מאוד משימתיים. כשקרה משהו, היינו רצים, מתייצבים, מקדמים ועוזרים.
בלכתך הפתאומית, אין לי מה לעשות. רק לנבור עמוק בנפשי, להחיות את הזיכרונות, לחוות את הצער ולנסות לפתוח את חושיי. אולי אצליח לחוות את נוכחותך איכשהו.
הצער מורכב מכל כך הרבה רבדים.
מצערת אותי המחשבה שנקטפת בין רגע מבלי שניתנה לך ההזדמנות להגיב, להתמודד, להתנגד. המחשבה על הצער שלך מהפרידות הרבות, מהחלומות שטרם הגשמת, מהאין יכולת לממש ולהנגיש את אהבתך לטל, צ'ולה, המשפחה והחברים.
הצער של אמא שאיבדה את בנה הבכור.
הצער של המשפחה שלנו, והצער של המשפחה של לימור שם זכית באנשים מקסימים ובאהבה גדולה.
הצער של לימור שאיבדה בן זוג מדהים, תומך מפרגן וכל כך אוהב, איבדה חבר נפש - הנפש האחת שיכולה להפוך אותך מאדם כל כך עשיר פנימית לאדם בודד.
וכמובן, הצער והחסר שטולטול מרגיש על כך שאתה לא מגיע. כשהלך לסרט גארפילד לפני שלושה שבועות לא באת לפגוש אותו בסינמה סיטי - מקום הבילוי הקבוע שלכם, לא הגעת ליום הולדתו, אתה כבר לא ממתין לו במיטה שיזדחל אליך ועוטף אותו בנשיקות לילה טוב ולא מקבל את פניו עם חיבוק הבוקר. לימור יוצאת מגדרה ואוספת את עצמה בכל רגע כדי לשמח את טל לצד האובדן והעצב הגדול. המשפחה נרתמת ועוטפת מכל כיוון אפשרי. ויחד עם זאת, אף אחד לא יוכל להעניק לו את הקסם שהיה ביניכם. נותר רק לזכור.
אומרים שאנו בוחרים את אופן המיתה שלנו. אם להאמין בכך, הרי שזה מרגש אותי בכל פעם מחדש שבחרת למות לצד האהובים שלך, לימור וטל, בבית החדש שכל כך ציפת לו.

איילי,
אני כל כך מודה על השנים שלנו, אני כל כך מודה על כך שהיית בחיי ושזכיתי בך כאחי הבכור. השארת המון זיכרונות מתוקים, המון בדיחות ומראות שנחקקו בזיכרוני ומעלים חיוך על שפתיי.
השארת לי גם לא מעט מתכונים והשראה לבישול.
ובעיקר זכיתי בזיכרונות מרגשים, הצלחת לנגוע בנפשי ובאנשים רבים.
אני מודה גם על מי שכאן בחיי, אמא המדהימה - אשת חיל אמיתית והנפש התאומה שלי.
אלון אחינו - איש יקר ומיוחד במינו ומשפחתו הנהדרת, אלון בעלי וילדיי שנותנים לחיים טעם של עוד, לימור וטל האהובים, המשפחה המורחבת שלנו והמשפחה של לימור שכה מחממים את הלב. יש כאן קבוצה מדהימה של אנשים אשר כואבים את חסרונך, אך גם ינציחו את זכרך. כבר אמצא את דרכי אליך. על אף שאינך כאן פיזית.
ואני בטוחה שנשוב וניפגש בצורה כזו או אחרת בעתיד.
מילים מהשיר "לבכות לך" של אביב גפן.
"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע"

בשבילנו תישאר צעיר לנצח.
אני אוהבת אותך איילי.