רס"ן אייל פלג אבן ארי ז"ל

אלבום תמונות

יום רביעי השעה 1:30 לפנות בוקר הטלפון מצלצל, מחשבה ראשונית עוברת במוחי שוב הלילה עבר כל כך מהר צריך לקום להליכת הבוקר...אך מעבר לקו קולה ההיסטרי של אחותי מהול בבכי אומר: "איבדתי את אייל" אני מזדקפת ועונה: "מה פתאום, חכי לא יכול להיות הכל יהיה בסדר...תירגעי" יוסי אישי ששמע את השיחה קם ואל אחותי במהירות הבזק נסע ושם קרה הגרוע מכל.
לצערי זוהי לא פיסקה מתוך ספר מתח זוהי המציאות של משפחתנו החל מ-30/7/2009 ואת המשך העלילה כולנו יודעים...
כיום , שנה אחרי, אנו ממשיכים עם התמודדות יום יומית במציאות החדשה של החיים שהוכתבה לנו מלמעלה, אנו עדיין מחפשים את המילים המתאימות, אנו עדיין מחפשים את התשובות לשאלות.
אומרים שהזמן מרפא. אין לי מושג כיצד הרי בכל יום שעובר הגעגוע אלייך, אייל, והפחד מהלא נודע מתעצם.
אייל גיס אהוב ויקר, למרות אובדנך ואי היותך ממשי דואגת אני כי שיחותנו היום יומיות תמשכנה , אומנם מדובר בשיחות ורטואליות בהם את עיני נושאת לשמיים ומדברת איתך, מספרת , מתייעצת , מבקשת לרוב אתה רק מקשיב אך לעיתים בדרכך המיוחדת והצינית לי משיב.
צוואתך לי באופן אישי מרגע לכתך מאוד ברורה: ציוות לנו את החיים - ועל כן אנו דואגים עם כל הקושי הכאב והצער להמשיך בחיים לאפשר לטל בנך האהוב לגדול בסביבה שמחה , מקבלת, אוהבת. אתה היית מגדיר זאת כסביבה בריאה.
את זוגתך לימור אנו דואגים לעטוף בחם ובאהבה עד כמה שניתן. לרוב קשה למצוא את המילים המנחמות והנכונות, יודעים אנו כי איננו יכולים להעניק את שהענקת, להיות בשבילה כמו שאתה היית, לחבק אותה כפי שאתה חיבקת כי הרי איילי, אתה היית האחד והיחיד בשבילה. אך מבטיחה אני להמשיך ולהיות בשבילה ולמענה. ולך לימור אחותי רוצה לומר כי אנו המשפחה בך גאים תפקודך היום יומי אינו מובן מאליו זקוקים לכך המון כוחות ועוצמות נפשיות, הינך מתמודדת עם מציאות קשה. בטוחה אני כי אותך אייל מלמעלה ברוחו מלווה ואת הדרך הנכונה לך מתווה.

איילי בחלומותיי אני מאפשרת לגלגל חיי לנוע אחורה ושם אני מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים הוא מחזיר לנו אותך ואנו נותנים דבר אחר במקומך אך לכך יש מחיר והמחיר כבד. מחלתך מתדרדרת והינך נזקק לסיוע, מיד מבלי לחשוב פעמיים אני חוזרת למציאות ומודה לאל על שאת הסבל מהמחלה חסך ממך כי הרי אדם גדול כמותך בכל המשמעויות לא יכול להפוך לחסר יכולת, לנתמך.
איילי אני לא מוצאת את המילים שיכולות להגדיר את שאנו מרגישים , את החור שנפער בלכתך אך דבר אחד אני יכולה לומר בלב שלם עם כל הכאב והצער שמחה אני כי נחסך ממך בלכתך הסבל מהמחלה, שמחה אני כי נפרדת מהחיים במלוא הדרך מלא חיים ושמחה.
כאשר את עיניי מידי לילה עוצמת דמותך הגדולה משתקפת עם חיוך וגומה ענקית ואתה לי אומר: "קדימה 'יפה' נגמר, תמשיכו עם החיים" ועל כך לך אני משיבה "איזה מרשע היית נשאר רק עוד קצת...."
אוהבת אוהבת ומלאת געגועים גיסתך יפית