רס"ן אריאל צור גיא ז"ל

אריאלי
וואו, באמת שלא יודע מה לכתוב לך.
בשעות האחרונות, שפשוט חולפות כ"כ מהר, אני חושב עליך המון. נזכר במעט טיולי אופניים שיצא לנו לעשות ביחד, בצלילות שעשינו ביחד באילת ובאכזיב.
אני זוכר כ"כ טוב את הפעם הראשונה שבאתי אליך הביתה, עוד בטירונות, ואת הבילויים ביחד בחיפה ובקריות.
אני זוכר את הפעם ההיא שדיברנו, וסיפרת לי שפגשת שוב את אביבית (לדעתי בצריפין).
אני זוכר שהיינו שותפים במעונות בטכניון. אני זוכר כ"כ הרבה.
לא האמנתי.
לא האמנתי שהמחלה הארורה הזו תכניע אותך. תמיד הערצתי את היכולת שלך להתעקש בדרכיך הצודקות…
הייתי כ"כ רוצה להיות לצידך בשעות האחרונות …מבטיח לך שמעולם לא איבדתי אמונה ביכולתך.
ויותר הייתי רוצה שתהייה איתי ותכיר את ילדיי (בעתיד).
מבטיח לך שמעולם לא אשכח אותך וכי בכל דרכי העתידית אזכור אותך.
יותר מכל, אתה חסר לי בעצות שנהגתי להתייעץ אתך.
שלך תמיד.

עמית באום