להתראות אריאל!
הפעם הראשונה שבה דיברנו הייתה כשהגעתי למפעל המכללים כמפקדך, ואתה, שכבר היית חולה, הצעת את עזרתך בעבודה. הדבר הרשים אותי ולכן המלצתי עליך כקצין מצטיין.
אח"כ חזרת לעבודה לתקופה שהייתה לטעמי, קצרה מדי. עם זאת, התרשמתי רבות מעבודתך
ומכישוריך וכן איחלתי לך הצלחה כשעזבת את המפעל וקודמת.
הפעם האחרונה שבה דיברנו, הייתה בשבוע
לאחר מותך, כאשר אספתי את חפציך הרבים מן המשרד והכנתי רשימה.
מקווה שהחפצים, שגרמו לי להבין איזה אדם משכיל ורב אופקים ופעלים אתה, יאפשרו גם
לילדיך כשיגדלו, להכיר אותך.
מקווה שהיכן שאתה המצא, תגיע למיצוי עצמי, לאושר ונחת.
לנו לפחות נשארו הזיכרונות…
מפקדך בעבר,
אהוד בכר