אני מצדיעה לך בני...
אך לא ביד מושטת וקשיחה
ולא בגוף שנעמד ונמתח.
אני מצדיעה לך
כאות של כבוד ושל רוך,
בתנועה המלטפת של זרועותיי הריקות
ובגוף מתפתל מעצמת הכאב...
אין כאב שידמה לשברון הלב
של הריק שנפער לאחר ההישג.
חייך היו עתידי, ובילעדם, ה"אין".
אמא שלך.
דיאנה הופנונג גיא
תחילת 2007