רס"ן אריאל צור גיא ז"ל

אריאל,
מפקדי, חברי, ובראשונה ידידי,
אריאל, תקופה פיקודך עליי הייתה קצרה מאוד אך, יחד עם זאת, ארוכה מאוד.
קשה לי לכתוב עליך בזמן עבר כי אני עדיין משתמשת בעצות שלך, בקול שלך, בהוויה שלך. אריאל, כשנכנסת לתפקיד , היו לנו בתחילה שאיפות איך לבנות, מה לעשות, איך לעשות, היו לנו גם מחלוקות. כשחלית, היה בינינו הסכם שארשום לך יומן, את השתלשלות האירועים של כל יום ואת התקדמות האירועים. הייתי מגיעה אליך כמעט כל ערב, כדי לבשר לך מה נעשה, מה עוד יש לעשות ואיך מתקדמים הלאה. כיווני החשיבה שלך והדרך שבה הנחית אותי, נתנו לי שקט פנימי כי ידעתי שאתה שם בשביל לכוון אותי. ממיטת חולייך היית כ"כ חיוני...
סמכתי עליך שלכל דילמה שאעלה בפניך יהיה פיתרון. וזה מדהים אותי כי כולם אמרו לי: זה מנהל ייצור שכבר אחרי מספר ימים רואים פה שינויים. לימים, כשעזבתי את המפעל ועברתי לתפקיד אחר, בעודך נלחם, נאבק על חייך, התקשרתי לשאול שאלה והצפת אותי בידע הרב שלך, אמרתי לך: "רגע, שניה, אני צריכה עט ונייר כי הכל יעלם לי עוד שניה", ואתה, בסבלנותך, עברת איתי צעד , צעד. שמחת כשאמרתי לך שיישמנו את מה שאמרת.
היה לך מאוד חשוב שאלמד, שאתפתח. נורא רציתי תואר שני וכשזה לא הצליח אמרת לי: אל תוותרי, תלחמי שזה יקרה, והנה זה קרה, הבטחתי לך להצליח! בינתיים הלכתי ללמוד רפלקסולוגיה כתחליף, וזה קרב בינינו מאוד כי נגענו בכל מיני מקומות של הרוח. מאיפה זה בא ולמה לא היו לי תשובות מספיק טובות עבורך, כי אתה כ"כ מודע, ובכל זאת השיחות שלנו פתחו לך כיוון אפשרי לחקר המחלה.
אריאל, אספר גם קצת ובקצרה רבה על אותה מסירות שהייתה בך לאביבית ולילדים: בכל שיחה שלי איתך אמרת: תשמעי נילי, האישה הזו מדהימה, פשוט לא יאמן איך היא עדיין מחזיקה מעמד, היא מגדלת ארבעה ילדים.
אני יכולה להבטיח לך שהיא עשתה את זה מכל הלב.
אתה חסר לי ותחסר לי לעד. מבטיחה לנסות ולהישאר כאן בשביל אביבית והילדים, באותה מסירות שבה הייתי קודם.
אריאל, רציתי להגיד תודה על כל אותם הפרטים הקטנים שהיית בשבילי לתת ולקבל.

יהי זכרך ברוך
נילי. (נילי וייס) ספטמבר 2006