"נטלתי אותך מעלה ירקרק צהבהב ותליתיך על אצבעי. נצמדת, מבולבלת, עת השמים מעלייך היו רגע לפני בהירים יותר, וכעת נפל עליהם צל, משתקף בשמונה עיניים. הבטתי בך נחה על ידי ותהיתי על סיכונים שתהווי לי, הרי אין לדעת מה ייפול עליי כתגובה. אין לדעת מה תיתן לי מחווה זו של מיקום מחודש, בה אני מעביר אותך מביתך אליי, עלי. האם בהלה תתפוס בך ותברחי בשתיקה, האם תקראי לחבריך שיתנו בי אותותיהם, או לאותו הבחור השחרחר ששכן לידך, על העלה הירקרק צהבהב? האם תאלציני להחזיר רגלייך אל העלווה?
"שתקתי וצפיתי בך, מנסה להבין את המצב, עורכת היכרות עם סביבה חדשה ודינמית. מעריכה.
"שתקתי וצפיתי בך מותחת שתי רגליים, זיפים חדשים של שיער מגרדים את אצבעי.
"שתקתי וצפיתי בך מחליקה לשון ציורית עדינה על מרקם ציפורני, אומדת מקומות רכים, וקשים.
"שתקתי כשארבע רגליים נוספות נמתחו ולשונך התחדדה, דוהרת בשקיקה אל בין סיבי העור של אצבעי, קורעת תאים לגזרים משוננים, ועוצרת. תמהתי על דמי שישטוף אותך ממני, או יטביע את רגלייך העדינות וייתן בך אות נכות. תהיתי אם אוכל לסבול אותך ללא רגלייך, אם אוהב אותך בעוד נוזלים אחרים מפמפמים לתוך דמי ואצבעי מכחילה.
"תהיתי על מה תהיתי כשהרמתיך מהעלה.
"תהיתי האם הערב נפל והשמים שחורים סביבי כטבע.
"תהיתי האם השקט הזה היה פה קודם.
"תהיתי במה טעיתי כשנטלתי אותך מהעלה".