רב"ט ליאור קולרן ז"ל

זכרון פניו – מאת ערן קולרן

בפיתחו את הדלת ברכת שלום נעימה
סבר פניו המאירים כדרכו
במהרה נשכחו כל עלבון וכלמה
בסיפוריו התבדחו ונמסו מצחוקו

עיניו בוהקות בספירים
שפתותיו מתעקלות לחיוך מאושר
לו ידעתי עד כמה הם יקרים
הרגעים בהם אני נזכר

ידו הספוגה ריח שמן חריף
נגעה בכתפי בחיבה
גיל נאחז בלבבי כשהוסיף
חיבוק לאחיו והערה נדיבה

עיניו בוהקות בספירים
שפתותיו מתעקלות לחיוך מאושר
לו ידעתי עד כמה הם יקרים
הרגעים בהם אני נזכר

יום שבת בין קהל בעל צבע זהה
נשא כפיו לרקיע
אנו ביחד ולכן נהנה
גם אם קבוצתנו לא תבקיע

עיניו בהקו כספירים
שפתותיו התעקלו לחיוך מאושר
תוי פניו היקרים
זכרונם הוא כל אשר נותר