איני יכול לדבר על שירתו של דני, כי כל הנאמר בפי יחיד הריהו בבחינת מונולג, ואם נכתב הריהו סופי, מקובע וקפוא. אבל מה שהתרקם ביני ובין שירתו של דני הוא דיאלוג, דיאלוג מופלא שעדיין מתמשך והולך, דו שיח של שאלות ותמיהות ומעט מאד תשובות.
זהו נסיון שלי לקלוט את שירתו של דני באמצעים העומדים לרשותי, שהם בעיקרם חזותיים וחושניים, ועוסקים בתנועה, בג'סטה ובמקצב ובאותו משהו מסתורי המובע באמצעותם ואי אפשר להסבירו במלים. תוך כדי הלחנת כמה משירי דני הייתי תוהה על משמעות המלים. אבל המוסיקה לא צמחה מ"תוכן" המלים או מן המשמעות שלהן.
הלחן, הן זה המזדמר עם המלים והן זה המתנגן ללא מלים, צמח כאילו מעצמו מתוך אותו מכלול מסתורי כפי שהייתי אני מסוגל לקלטו ולהפנימו. מכלול שהוא גם יותר מוחשי וגם יותר רוחני מכל "תוכן" שניתן להביעו ולהסבירו במלים.
הדיאלוג שלי עם שירתו של דני התגלגל ונהפך למוסיקה. הדיאלוג שעדיין נמשך, הולך ומגלה לי שמץ מאישיותו המופלאה. כך אני רוצה להאמין.
יחזקאל בראון