ערב יום הזיכרון 19.4.99
יב"א הר-מירון
על החול החם הנושק לים
כף רגלו לא תשוב עוד לשם.
פסע הוא שקט, צעד לבדו בלי מילים אל המים בעצב,
הגלים כיסו את פניו מים כחולים מלח וקצף.
איזה ענן את קולך השתיק?
איך אותך הכניע כאב עתיק?
חרש סובבו הגלים, עטפו את גופך ונשקו לעיניך,
הם איתך עדיין בלב הים-הגדול, אלף שיריך.
למה ילדי, מדוע לשם?
איזה מזמור ביקשת בים?
לא תשוב לא תביא עוד זמר
תעופף תרחף עד אין-גמר.
הצפרים שרות לך מאז לכתך
פרחים הניחו ליד ביתך,
הערב יורד, ולנו השארת מנגינה מלוחה.
אבא