סג"מ עליזה ליזי חדד ז"ל

ליזי הגיעה לחטיבה עם קבוצה של בנות אשר נכנסו אלי לראיון:
"אני מבקשת להישאר במפקדת החטיבה, כי אני גרה ב'מעלה אדומים'," היא אמרה בחיוך, ושובצה למשרד השלישות בחטיבה.
מיד עם כניסתה לתפקיד גילתה נמרצות רבה בכל הקשור לעבודה.
היתה מגיעה תמיד ראשונה ועוזבת אחרונ. לוקחת על עצמה משימות של אנשים אחרים ותמיד מתנדבת לבצע עבודות נוספות.
מעולם לא קיטרה או התלוננה.
מהר מאוד התחבבה על כלל חיילי החטיבה: קצינים, חיילים וחיילות.
כולם ידעו - עליה אפשר לסמוך.
היה זה כיף גדול מאוד להגיע למשרד בכל בוקר ולפגוש את ליזי תמיד עם חיוך. גם אם היא הלכה לישון שעת מעטות לפני כן.
כאשר ביקשה לצאת לקורס קצינות, היתה לי התלבטות קשה:
חבל היה לי לוותר על בחורה כזו מצוינת, אולם המחשבה שליזי יכולה להיות ללא ספק קצינה מעולה גברה, והמלצתי בחום על יציאתה לקורס קצינות.
שמרנו על קשר גם במהלך הקורס, ונפגשנו בפעם האחרונה בטקס הסיום במגרש הספורט ברמלה. כולנו היינו כל כך שמחים וגאים.
המום הייתי לשמוע, ימים אחדים לאחר מכן, על התאונה הטרגית שבה קיפחה ליזי את חייה.
היום כשאני חושב על ליזי, אני זוכר בעיקר את חיוך. אני יודע - כמפקד וכידיד - ליזי היתה משהו מיוחד.

סרן גיל בן-שאול
מפקד 'מחנה ישי' צה"ל