כשישבנו שבעה, באו לנחם אותנו אנשים וסיפרו שמוטי עזר להם. אף פעם לא ידענו על כך כי הוא עזר בשקט בצינעה, גם בבית כל מה שביקשנו ממנו היה עושה מיד, היה לו חוש טכני נדיר ולא היה דבר בבית שהוא לא ידע לתקן.
כשהוא נולד קראנו לו על שם אבא שלי: מרדכי אבל מינקות כולם כינו אותו מוטי. הוא היה מאוד קשור לסבתא שלו, לאימי, היה מרבה לבקר אצלה. בפעם האחרונה הביא לה שתראה תמונות שצולמו בבסיס, ביקש שאפתח העתקים כדי שיהיה גם בשבילי וגם בשבילה.
באותו ערב לא עיכלתי מה קורה איתי, המפקד של בעלי, רפ"ק שמעון חן, הגיע אלינו ואני חשבתי שהוא בא לביקור, לא שיערתי איזו בשורה איומה הוא מביא לי.