אוליבר טייב, חבר של יהודה, כתב להורים:
"ארץ קשה היא הארץ שלנו, אולם איני יכול להיות בשום מקום אחר. חברים כמו שיש בארצנו אין במקומות אחרים ובשבילם שווה לחיות ואם צריך, אז גם למות. עצוב לי, קשה לי שכך קרה ליהודה, אולם דעו. יהודה לא נפל לשווא."
כותב עליו חברו יובל, במכתב ששלח להורים השכולים:
"...חיוך תמידי על הפנים עם נינוחות אינסופיות נטול השאיפה להיות במרכז הענינים. כיף היה להיות בסביבתו, גם במסגרת הקורס הלחוצה - תמיד הרגשתי נינוח, בחברתו האוירה התחרותית נעלמה... לא קל לשמור על נינוחות כשצריך לתמרן בין מילואים לספסל הלימודים, עם מעברים חדים מבין סימטאותיה האפלות של האינתיפאדה אל קלחת מבחנים ותוך כך גם לנסות להתפרנס בכבוד. כמי שהכיר את יהודה - הוא לא השתנה בגין לחצים כאלה."