אלבום תמונות
באילו תכונות חייב המורה להיות מחונן כדי למצוא את הדרך ללבו של הילד, להתקשר אליו קשר אינטימי, ליצור אמון הדדי? - והאם בכלל ניתנות תכונות אלה לרכישה בדרך הלמידה והרצון או שהן מתנת הטבע שרק מתי מעט זוכים בהן?
ישנן הטוענים לטובת הראשונה באמרם: מורה או מחנך שלא ניחן בחוש מיוחד, בקסם מיוחד של מחנך, שאיננו אמן מעצם ברייתו - אל ייכנס לד' אמות של הוראה. ויש הסוברים אחרת: מחנך, גם אם לא חונן בחוש אמנותי אבל רצונו עז להורות והוא לומד להכיר ולהבין את נפש הילד, להכיר מתודות לימוד שונות, לשלוט היטב בחומר - הרי דרכו סלולה לפניו.
קשה לומר בהחלטיות מי משתי הטענות צודקת יותר. אבל ברי לכל שלא כל אמן מלידה הוא גם מחנך מלידה. ולא כל מי שלא ניחן בכישרון מיוחד הוא "לא יוצלח". האמנות היא מעלה גדולה וחשובה מאוד, אבל היא יכולה להועיל רק לאחר שהמחנך יצב את אישיותו הוא, פיתח בעצמו את התכונות הרצוניות והדרושות לו בתור מחנך ולמד להכיר את הפסיכולוגיה של הילד, את כל הגורמים שעשויים להביא לידי הפרעות נפשיות לילד וכיצד להרחיק השפעתם ממנו (במידת האפשר, כמובן).
מה טוב כאשר יימצא מחנך אשר ימזג בקרבו שתי תכונות נעלות אלה: אמנות ומדע; הראשונה תקרב לב המורה על תלמידיו, והשנייה - תגביר יותר את הראשונה, תתן למורה תמונה נאמנה על תלמידיו, שאיפותיהם, מאווייהם והגיוני לבם ועל כך תקנה לילדיו שפע חכמה ותבונה. ומה עוד כאשר יחונך המורה בתכונות אישיות שחייבות להיות קניינו של כל מחנך: כנות, אמת יושר ועקביות.
אם באלה ניחנת, מחנך, אשריך ואשרי תלמידיך!
בן ציון