טוראי בן-ציון עובדיה ז"ל

אלבום תמונות

ציון אחינו אהב את המשפחה אהבת נפש. הוא הקדיש לה ממרצו ומזמנו בכל עת וזמן ועשה זאת בחן ובנועם. תמיד היה החיוך העדין והביישני נסוך על פניו. אלו הפנים שזוהר ויופי אפפו אותם, במיוחד העיניים הזוהרות והשופעות חום וטוב לב לכל הסובבים אותו.
כל פעם שנכנס ציון הביתה (וירד במדרגות לקומת המרתף בצעדים קלילים ומהירים), נתמלא הבית אורה ושמחה. כולנו אהבנוהו ורצינו לשהות במחיצתו ולהתבשם מחוש ההומור הנפלא שהיה לו וכן מאותה אווירה חמה ונינוחה שידע להשרות על כל הסובב אותו.
בערבים, כאשר היה מגיע הביתה, היינו מתקבצים סביבו ותמהים מה הביא הפעם באמתחתו. ואכן, לעתים קרובות היה שולף מתוך תיקו מיני פרחים, קוצים ודרדרים - מתנת הטבע שכה אהב. לא אשכח כיצד היה קורא לכולם בשמות ומתבל את תיאוריו בהומור משעשע, ואנחנו התפתלנו מצחוק ושמחה. במיוחד זוכרת אני את הקוץ הגדול, "עכובית הגלגל", אשר הביא באמתחתו באחד הימים. וכאשר התגלגל השם בפיו הוא קיבל ממד מלכותי ונשגב (השם נטוע בזיכרוני עד עצם היום הזה) ועוד קוצים - כקיפודן, גדילן, דרדר, חוחן וכד'. שמות אלה הפכו למוכרים בביתנו. הצעד הבא היה תלייתם של הקוצים על הקירות, ואכן הקוצים עיטרו את חדר השינה סביב סביב. כולנו הרגשנו שותפים להרפתקה זו של עולם הצומח ונסחפנו לתוכה בשמחה ובשקיקה.
כזה היה ציון אחינו האהוב - נעים הליכות, אוהב ונאהב על הבריות.

יונה פאול (אחות)
אלול תשס"ד (2004)